בכל שנה בדצמבר נכנסים כאן כולם לחודש קדחתני של מסיבות כריסמס. מקומות עבודה, בתי ספר, חברים, כולם עורכים מסיבות כריסמס לכולם. סופי השבוע של דצמבר עמוסים ומלאים כבר מאוקטובר, וממש קשה למצוא זמן פנוי.
אחת המסיבות שהוזמנו אליה הייתה מסיבה של חבריו ללימודים של האופנוען. מדובר בחבורה של כעשרה פלוס בנות זוג, כלומר עשרים איש, פלוס ילדים. הפעם הראשונה שפגשתי את כולם הייתה כשהגומבוץ היה בן ארבעה חודשים. אני הייתי בגירעון שינה מטורף, לא דיברתי מילה הונגרית והפסקתי להבדיל ביניהם בבן אדם השלישי שלחצתי לו יד. שנה אחרי פגשתי אותם שוב. הייתי בחודש שמיני עם דובוש, עדיין בגירעון שינה מטורף ולקינוח עברתי מדינה שבוע קודם וגרנו במקום זמני, כך שלא הייתי במיטב יכולתי הקוגנטיבית. שוב איבדתי יכולת לעקוב בבן אדם השני שהוצגתי לפניו (והכי מביך שהושטתי יד ללחיצה לכולם ואמרתי "נעים מאוד, אני עדי", וכולם התפלאו: אבל כבר הציגו אותנו בשנה שעברה).
אז הפעם השלישית הייתה השנה. עשרים איש הסתובבו שם פלוס ילדים, והפעם השבעתי את האופנוען שהוא לא מש מצידי ולוחש לי באוזן מי זה מי.
שיחה שהייתה באמת:
אני: מי זה זה עם החולצה הכחולה?
האופנוען: זה גאבור
אני: אה, ומי זה זה שהוא מדבר איתו?
האופנוען: גם הוא גאבור
אני: אהה, וזה שהצטרף אליהם עכשיו?
האופנוען: זולטן.
אני: וזה בצד השני עם החולצה המשובצת?
האופנוען: זולטן השני
אני: וזה שעכשיו מרים את התינוק?
האופנוען: גאבור שגר בווינה
אני: וזה שנכנס עכשיו עם אשתו?
האופנוען: זה לזלו
אני: בשעה טובה מישהו עם שם שיש רק לו
האופנוען (בחיוך): נו באמת, זה לא שלכולם יש כאן אותו שם
אני: וזה הגבוה?
האופנוען (חיוכו נעלם): גם לזלו
אני ממש לא מבינה למה לא הצלחתי לזכור מי הוא מי..
חנוכה יצא השנה בול על כריסמס, וככה יצא שהמסיבות אוחדו. כלומר, המסיבה שלנו. בד"כ אנחנו עושים אירוע חנוכה לחברינו היהודים, אבל השנה הזמנו שתי משפחות עם צד יהודי ושתיהן הבריזו לנו ביום המסיבה. נחשו את מי אנחנו לא מזמינים בשנה הבאה. סתם, לאחת היה תירוץ לגיטימי.
לעומת זאת, חברינו הגויים הכי התלהבו כשהזמנו אותם למסיבת כריסמס-חנוכה. האמת שזה היה יותר פליידייט ממסיבה, אבל בדצמבר קוראים לכל דבר מסיבת כריסמס וככה קראנו גם לזה. והאמת שהיה חגיגי: בשביל החנוכה הדלקתי שמונה נרות בחנוכייה (זה לא היה נר שמיני אבל זה יותר יפה בשמונה ואנחנו כאן מתחרים בכריסמס, זה לא הזמן להוריד נרות) וכולם התרשמו מכמה יפה הכריסמס של היהודים, פלוס ערכתי טורניר סביבונים לכל הילדים כשהפרס היה מטבעות שוקולד. בשביל הכריסמס הודלקו אורות כריסמס מנצנצים בכל הבית והיה סיידר מתובל כטוויסט על היין המתובל. כולם היו מרוצים.
פליידייט כאן כולל גם ארוחת ערב לילדים. מחוץ לפריים: חנוכייה.
אחרי מסיבת החנוכה-כריסמס בבית הגיעה העת למה שהפך למסורת - מסיבת החנוכה של הגן. ההורים שלי ביקרו כאן בנובמבר (ראו פוסט הפתעות יום הולדת) ואמא שלי סחבה איתה שקית עצומה של דברים לחנוכה. וככה יצא ששוב הופעתי בגן כשאני נראית כמו האמא המשקיעה על סף חשד לאי שפיות.
בגן לא נהוג להזכיר דת אלא רק לציין מסורות תרבותיות, ולכן בדיוק כמו שבמסיבת הכריסמס אף אחד לא מזכיר את ישו/נוצרים, אני הייתי אמורה להעביר מסיבת חנוכה בלי להזכיר את אלוהים/יהודים. וגם לא יוונים למקרה שיש ילד יווני. הפעם סיפרתי אם כן לילדים על מלך רשע בשם אנטיוכוס (מוצאו נותר עלום) שגרם לבעיית תאורה בישראל לפני המון שנים ורק נס (כללי, בלי אחראים לנס) הביא לכך שכד שמן קטן האיר את כולם שמונה ימים. כולם התרשמו כראוי ועברו לשעת יצירה. אמא שלי כאמור סחבה לפה שק עצום של דברים וביניהם היו גם מלא אופציות יצירה לחנוכה.
ילדי הגן מעצבים חנוכיות.
חנוכה היה להיט גדול וכל הילדים קיבלו לקחת הביתה כתרי חנוכה פלוס חנוכיות שקישטו לבד פלוס סביבונים שעיטרו לבד. אני מניחה שכולם חושדים בי במיסיונריות עכשיו...
האבא הגרמני: קראתי היום שהחנוכייה הכי גדולה בעולם הוצבה בברלין
אני: באמת?? מה הקשר?
האבא הגרמני: כן, נו, את יודעת, אנחנו מנסים לפצות
אני: אה, אם ככה, חנוכיית ענק.. לגמרי סיבה לסלוח על השואה..
האבא הגרמני (חיוכו נעלם): למה אני תמיד מעלה את זה איתך, למה..
ואז כריסמס. ראשית יצאנו לסיבוב שווקי כריסמס. אני מתה על זה וזה לגמרי הדבר שעושים באירופה בדצמבר. אין פה תמונות כי זה נראה בדיוק כמו בשנה שעברה והשנה שלפניה אז השנה התעצלנו לסחוב מצלמה. אבל שוב אכלתי את המנה שמנוגדת לכל היותי חובבת מזון בריאות ועל סף צמחונות: כרוב כבוש מבושל עם כל מיני בשרים ובירה. אני לא יודעת מה הקטע של זה אבל זו אחת המנות היחידות שעושות לי חשק לאכול ולא משנה עד כמה אני לגמרי לא בעניין של בשר.
שנית הוזמנו לקישוט העץ אצל המשפחה הגרמנית. היה חמים ונעים, היה שם עץ ענק וארגז ענק מלא קישוטים בשבילו, וכולם מאוד נהנו.
פלוס יין פלוס עוגיות כריסמס גרמניות פלוס שוקולדים מהממים. אני מתה על חנוכה אבל שיט כריסמס זה יותר מגניב.
אחרי זה הגיע תור מסיבת הכריסמס בגן. נהוג להביא מתנות לגננות, ובפורומים של אימהות ישראליות בחו"ל תמיד יש דיונים ארוכים מה להביא. זה נחלק בד"כ בין אלה שטוענות שגיפט קארד זה מה שהמורים מעדיפים לבין אלו שטוענות שדרוש מגע אישי כמו עוגיות תוצרת בית או משהו. החלטתי לשלב:
בשקית: עוגיות שוקולד צ'יפס ועוגיות נאטלה. בכרטיס הצמוד: גיפט קארד. כולם מרוצים.
מסיבות הכריסמס עצמן היו להיט גדול. הילדים הכינו הופעה של שירי כריסמס והיה בעיקר מצחיק, כי בכל זאת ילדים בני שלוש-חמש הם לא מקהלה מקצועית ויש המון קטעים ששוכחים/פוצחים בזמר לא קשור/בוהים בקהל בלי לשיר. בקבוצה של דובוש למשל רוב הילדים בהו בהורים ושכחו לשיר, ורק הדובוש נשא קולו בשיר בקול רם. טוב שיש ילד יהודי להציל את מסיבת הכריסמס...
יומיים אחרי מסיבות הכריסמס יצאו כל הגנים ובתי הספר לחופשת הכריסמס. ועל מה שעשינו בחופשה הזו - בפוסט הבא 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
