עדי בעולם

בטיסה האחרונה שלנו לכאן נחתנו באמצע סופת שלג. זו היתה טיסה מהגיהנום: שלטי ה"נא להדק חגורות" דלקו בערך כל הטיסה בגלל מזג האוויר, אחת לכמה זמן טולטלנו יפה להזכיר לנו שאנחנו רק בני תמותה ושאלוהים כנראה כועס כרגע, ולקינוח היתה פעם אחת של פשוט צלילה של כמה מטרים, מהסוג שמרגישים את הקישקע עולים אל הגרון. הבנזוג, סוס ויקינגי חסר פחד שכמוהו, צהל "וויהייי, כמו בלונה פארק", ואילו אני התחרטתי עמוקות שלא הקשבתי להוראות הבטיחות כמו שצריך. מה זה היה, קודם מושכים ואז מנפחים את הווסט או מה?

ולמה נזכרתי בזה? כי יש סידרה חדשה בטלוויזיה שמצליחה לרתק את שנינו. אני לא יודעת אם היא משודרת גם בישראל. פה היא נקראת  Lost  וזה גם השם האמריקאי שלה. היא עוסקת בחבורה של ניצולי התרסקות מטוס, שמוצאים את עצמם על אי בודד ומוזר במיוחד, במרחק של כמה מאות קילומטרים מהנתיב המקורי של המטוס, ומכאן עם סיכוי קלוש להימצא בזמן הקרוב. לבחורה כמוני, ש"האיים האבודים" צרובה בזכרונה הטלוויזיוני לנצח תוך געגועים בלתי פוסקים, מדובר בתענוג.

יוצרי הסידרה העניקו לנו שפע של דברים מעניינים. ראשית, הרכב החבורה: רופא צעיר ונאה, בחורה יפהפיה שהיא גם אסירה שהיתה על המטוס עם הסוהר שלה, שמת, ולא ברור מה היה הפשע שלה, חייל עיראקי לשעבר, ילד שבדיוק איבד את אמו שטס עם אבא שלו שבקושי מכיר אותו ובא לקחת אותו לאמריקה (הטיסה המקורית המריאה מסידני), זוג קוריאנים שלא מדבר אנגלית בכלל אבל האינטראקציה ביניהם מראה שיש בעיות בזוגיות, כוסית אמריקאית מפונקת עם האח המגניב שלה, בחורה צעירה בהריון מתקדם, בחור בעל עודף משקל עצום, מוזיקאי מכור לסמים, בחור נאה אך אנטי חברתי וכהנה וכהנה.

אם זה לא מספיק, אז באי היפהפה שהם נחתו עליו, יש תעלומה מיסתורית. חיות טרף שלא אמורות להיות בו מופיעות משום מקום (כמו דב קוטב למשל), מפלצת לא ברורה (הבנזוג מהמר שמדובר בדינוזאור), וגם סימנים שהתרחשה שם איזו טרגדיה לא ברורה לפני כמה שנים, וסימניה עדיין באי. האיים האבודים כבר אמרתי?

האינטראקציה בין חברי הקבוצה, כמו גם המיסתוריות של האי יוצרים פרקים מרתקים. הפלאשבק אל ההתרסקות של המטוס, שמשודר כמעט כל פרק כשאחת הדמויות נזכרת ברגע ההתרסקות מאוד משכנע, ואיכשהו גם מרגיע קצת (אפשר לשרוד את זה, רק צריך לחגור חגורת בטיחות). ובכל פרק מתגלים טוויסטים מפתיעים חדשים. מצוין.

בין השחקנים תמצאו הרבה פנים מוכרות. אני אומרת פנים ולא שמות, כי זה מסוג השחקנים שאתה לא זוכר את השם שלהם, אבל בהחלט מזהה את הפרצוף. ביניהם: הרופא הצעיר היה צ'ארלי, האח הגדול ב"שולחן לחמישה", האבא הוא מי שהיה אוגוסטוס היל ב"אוז" (מאוד מוזר לראות אותו בלי ראסטות וכיסא גלגלים) והמוזיקאי המסומם הוא מרי מ"שר הטבעות". יש עוד כמה פרצופים מוכרים, אבל טרם פיענחתי.

כאמור, אין לי מושג אם זה הגיע לישראל, אבל אם כן - לכו על זה!

תובנה: על כל נסיעה לאיקאה יש נסיעה חוזרת לאיקאה, להביא את הדברים ששכחנו.

(יאללה, חייבת לרוץ, להגיע לאוטובוס של איקאה).