עדי בעולם

לפני יומיים לקחתי איתי את המצלמה לכיתה, אז עכשיו אתם הולכים לקבל קצת המחשה לאיפה אני לומדת. קודם כל, הנה בית הספר שלי:

כמעט כמו להיות שם, רק דמיינו לעצמכם שאתם קופאים מקור, נזלת קפאה לכם בנחירים, והאצבעות שלכם מאיימות לנשור, כי הורדתם את הכפפה בשביל לצלם.

ונעבור לתמונה הבאה, המשעול בו אני מסכנת את חיי כל יום כדי להגיע לבית הספר:

ולמה מסכנת את החיים? כי מדובר במדרון תלול במיוחד, ובימים שבהם לא יורד שלג טרי, הכל קפוא ומחליק, וכבר היו כמה פעמים שבהן הייתי ממש קרובה לפצוח במפגן החלקה על הקרח לא מתוכנן.

צידו השני של בית הספר, זה שאתם לא רואים בתמונה ההיא, הוא הצד היפה היותר: הבניין יושב על שפת המים, והנוף מצוין. הכיתה שלי בקומה השמינית, מה שאומר שבכלל זה נוף מצוין. הנה הנוף מחלון הכיתה ביום עם ערפל:

ולקינוח, הנה תמונה מהדרך הביתה. התמונה הזו היא הכיכר ליד הבית, חצי דקה הליכה. במרכז הכיכר ערמו המפלסות ערימת שלג נאה, וילדים באים לשחק עליה (ואם תסתכלו ממש טוב תוכלו לראות גם ילדים). היא צולמה כבר לפנות ערב, ומכאן החשיכה, ומכאן הפלאש, ומכאן פתיתי השלג שהבהיקו.

עד כאן סיורנו בשטוקהולם. בפעם הבאה: אירופה הקלאסית לגיל הזהב. נא להירשם מראש.