והרי החדשות: מצאנו שוקולד צ'יפס.
ועכשיו הסבר: משום מה, השבדים לא נוהגים לאפות עם שוקולד צ'יפס. די מוזר, בהתחשב בעובדה שבכל בית קפה פה יש עוגיית שוקולד צ'יפס. התוצאה היא, שלהשיג שוקולד צ'יפס בסופרמרקט ממוצע זה לא עניין של מה בכך. וכך יצא שלא מצאתי שוקולד צ'יפס בשום חנות, וכך יצא שלפני כל פעם שהיו לנו אורחים והייתי צריכה לאפות קינוח, הבנזוג מצא עצמו עומד עם פטיש של שניצלים ודופק איזה שוקולד (וואי, זה לא נשמע טוב) לחתיכות קטנות. והנה, בפעם האחרונה, בעוד הבנזוג מתבכיין כהרגלו על שהוא צריך לדפוק את השוקולד ("אבל אני לא מבין, למה שלא תאפי משהו בלי שוקולד? למה תמיד את הבראוני עם השוקולד צ'יפס? בדיוק נכנס לי קוץ אתמול באצבע, אז איך אני אדפוק את השוקולד?"), החליט פטיש השניצלים לצאת במחאה על השימוש הלא נאות, והתפרק לחתיכות. הבנזוג, שטעה לחשוב שהוא נגאל מחובתו, צהל בשמחה, אך חיוכו נמחק מייד עת הושטתי לו סכין גדול והוריתי להמשיך לרסק, ויותר מהר בבקשה. כנראה שממש נשבר לו, כי היום הוא טרח ללכת לסופר ממש גדול במרכז העיר, וחזר, כולו שמחה ועיזוזים, עם ארבע שקיות שוקולד צ'יפס. מעכשיו, אין בעיה. עוגיות, מישהו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
