עדי בעולם

במסגרת השבת השמשית שנחתה עלינו (לא להתלהב, שמש, אבל אפס מעלות. ססאמק), יצאנו הבנזוג ואני לטיול רגלי בשכונה. ואיכשהו, בסביבות השעה ארבע אחה"צ, מצאנו עצמנו בכיכר די גדולה במרכז העיר. בכיכר הזו יש בדרך כלל דוכני שוק, שמוכרים בעיקר ירקות וכל מיני צעצועים זולים, ובאופן כללי מזכירים מאוד את שוק הכרמל. גם המוכרים הם בדרך כלל מהגרים, ומארצות שכנות לישראל, איף יו נואו ווט איי מין. אני מניחה שזה מה שתורם לאווירת שוק הכרמל, כי קצת קשה לדמיין איזה ויקינג מקורי עומד מאחורי דוכן וקורא לך בקול רם לנסות את העגבניות שלו. אניווי, למרות שהמנטליות בהחלט מזרח תיכונית, הירקות והמחירים עדיין שבדים, אז אנחנו אף פעם לא קונים שם.

והנה, מתברר שאם מגיעים אחרי ארבע, אפשר לעשות את הקניות הכי זולות שאי פעם עשיתי בסקנדינביה. כיוון שהם סוגרים, הם פשוט מציעים את כל הירקות שלהם במחירים ממש זולים. השיטה פשוטה: הם לוקחים ארגז, ממלאים אותו בכל טוב, וצועקים "כל זה בעשרים קרונה" (שזה משהו כמו 12 שקלים). בהתחלה הבנזוג ואני התקשינו להאמין שאנחנו רואים נכון, כי אין סיכוי שנקנה כל כל הרבה ירקות בכזה מחיר בשבדיה, אבל אז ראינו אנשים סביבנו הולכים על זה, וכשהם מכרו את החציל האחרון הבנתי שאם אני אמשיך לעמוד פה ולבהות אני לא אחזור הביתה עם ירקות. אז אני התעשתתי ראשונה (הבנזוג נכנס קצת להלם), הצבעתי על הארגז הראשון שהיה וצעקתי "אני! שלי!" (שבדיה או לא, גנים ישראלים קשה למחוק). בקושי הספקתי לראות מה קניתי, אבל עכשיו בבית פרקתי את הסחורה ובחנתי: חמישה פלפלים אדומים, שלושה פלפלים ירוקים, שלושה קישואים (ופה, כל קישוא מלמיליאן, כלומר גדול פי שתיים מאלה בישראל), קופסת עלי אורוגולה, חסה משי ואשכול ברוקולי. וכל זה בשנים עשרה שקל. במונחים שבדים מדובר בקניית המאה. נדמה לי שגם בסטנדרטים ישראלים זה לא רע, נכון?

ומחר אני עושה אנטי פסטי.