עדי בעולם

הכיתה שלי מורכבת משתי קבוצות עיקריות: מהגרים "קלאסיים", כאלה שבאו לכאן ממדינות עולם שלישי בתקווה לעתיד טוב יותר, ומהגרי אהבה, כאלה שדווקא היו מרוצים מהמדינה שלהם, אבל פגשו בן/בת זוג שבדים ועברו לכאן בשבילם.

למהגרי האהבה יש, בדרך כלל, סיפור רומנטי חובק עולם, שבסופו האהבה מנצחת והם עוברים לכאן, לבוסס בשלג, להתבאס מהאוכל ולגור באושר עם השבדי/ת. שמעתי כבר כמה כאלה, וכל אחד מהם כמעט ראוי לפוסט משלו (הופה, סטרט אפ. אני צריכה לחשוב על זה). אחד האהובים עליי הוא של בחורה מוונצואלה שהלכה לתומה ברחוב, כשלפתע ניגש אליה תרמילאי שבדי ושאל בספרדית שבורה איפה יש כספומט קרוב. היא הסבירה לו, והיום, כמעט עשר שנים אחרי, הם נשואים עם שלושה ילדים. זה כמובן תמצית הסיפור, יש עוד כמה פרטים מעניינים, אבל אני לא אפרט עכשיו.

כי כל ההקדמה הארוכה הזו נועדה להפנות את תשומת ליבו של מי שעוד לא שם לב, שפורד מספר לאחרונה את סיפור הפגישה שלו עם הבלונדה. סיפור שחובק שלוש יבשות ורב תהפוכות. הוא מסופר בכמה חלקים, וכאן תמצאו את החלק הראשון. שווה להמשיך גם לחלקים שאחרי.