עדי בעולם

היום לא הלכתי לשיעור. פשוט היום זה יום של מגנוס, המורה המשעמם. אחת לשבוע אני מרשה לעצמי להבריז מהכיתה ביום של מגנוס, כדי לשמור על שפיותי.

כשבישרתי לבנזוג שאני מבריזה, הוא החמיץ פנים. הבנזוג, איש אקדמיה שכמותו, מתקשה לתמוך בתלמידים סוררים כמוני (לא נורא, לפחות ברור את מי הילדים שלנו יאהבו יותר, אמא או אבא). כשהתאושש מאכזבתו הרגילה, הוא המליץ לי לצאת לטיול, שכן השמש זורחת היום משו משו, ודברים כאלה לא הולכים ברגל פה. בהחלט, הסכמתי, זה התיכנון. כיוון שזה יום חופש, הרשיתי לעצמי להתעצל יפה, רבצתי מול המחשב שעות ארוכות עם ארוחת הבוקר, ריפרשתי לראות אם יש תגובות חדשות אחת לחמש שניות, שלחתי אימיילים לא חשובים, בקיצור, ביזבזתי זמן.

לבסוף, לפני חצי שעה, הצלחתי להזיז את עצמי להתלבש. אני מוכנה לצאת. רק שעכשיו, לא רק שהשמש נעלמה, גם התחיל לרדת שלג. מה זה? נקמת היורמים 5? מרפי עובד בשיתוף פעולה עם הסתדרות המורים השבדית? פפפף.