עדי בעולם

לפני שבוע נחגג ברחבי העולם, חוץ מבישראל נראה לי, יום המשפחה. באותו יום הלכנו ברחוב ובערך כל מי שפגשנו נשא איתו זר פרחים. זה היה יומן של חנויות הפרחים.

פרט לפרחים זה היה יום החגיגות בגנים ובבתי הספר. התחלנו עם בית הספר של גומבוץ. הוא הולך לבית ספר דו-לשוני, כלומר חלק מהמקצועות נלמדים בהונגרית וחלק באנגלית. הטקסים והמסיבות נערכים בד"כ בצורה דומה - יש חלק בהונגרית וחלק באנגלית, אז ממש קיוויתי שהמצגת של יום האם תהיה בעיקר באנגלית. אלא ששבוע לפני האירוע התקבל בביתנו ינשוף עם מכתב, ובמכתב היה כתוב שהשנה האימהות ישתתפו בהצגה של יום האם, שהיא בעצם דקלום פואמה מאוד ארוכה, וכל אחד מדקלם חלק. במכתב צורפו גם שני המשפטים שאני אמורה לדקלם מול כולם. בהונגרית.

עכשיו, ההונגרית שלי, במקרה הטוב, די צולעת. עשיתי כבר ארבעה קורסים, כלומר שלושה, אבל אחד מהם עשיתי פעמיים אחרי שהכימו מחק לי את המוח. והנה, ארבעה סימסטרים ושלושה קורסים אחרי, סיימתי את רמת מתחילים 3. כן, זו לא שפה קלה. פתאום שבדית נראית לי קלי קלות, כי במקרה של שבדית ארבעה סימסטרים והוכרזתי ברמה של מסיים תיכון, ואילו עכשיו שלושה קורסים ואני ברמה של פעוט עם בעיות תקשורת.

אז פתחתי את המכתב עם השורות שלי ואחרי מאמץ קל הצלחתי לפענח מה הן אומרות.

mint tavaszi reggel

a nap sugarat

שזה:

כמו בוקר אביבי

קרני השמש

כן, המורות של הגומבוץ יודעות שאני האמא העולה החדשה ופירגנו לי משפט וחצי קלים יחסית.

נשאר רק ללמוד לומר את זה במבטא שלא יגרור צחוקים מכל הקהל.

אז התאמנתי בבית, ואחרי כעשר פעמים האופנוען אמר שהמשפט הראשון ממש מובן, ואילו השני אוטוטו נשמע כאילו זה אכן בהונגרית מה שאני אומרת.

אז בבוקר האירוע התיישבתי בין האימהות במסיבה וחיכיתי לילדים שיעלו על הבמה.

הכיתה קושטה לכבוד האירוע:

כן, מילים מרגשות. בהחלט.

ואז הילדים החלו בהופעה, והתברר שהפואמה הזו שכולנו מדקלמים *ממש* ארוכה. משהו על פרחים, אביב, אהבה וכו. בתכלס יש סיכוי שזה היה משעמם גם אם כן הייתי מבינה את המילים.

עכשיו, בד"כ במסיבות של בית הספר, אני מקשיבה בכיף לחלק באנגלית, ואילו בזמן ההונגרית אני בודקת בהיחבא מיילים, שולחת קצת סמסים, או בקיצור, מנצלת את הזמן ביעילות. אלא שהפעם הייתי אשכרה צריכה להיות בקשב למקרה שמגיע תורי.

אבל למרבה השמחה המורות קצת מכירות את המנהג הזה של ההורים לאבד קשב בטקסים האלה, אז היו שקופיות שאמרו התור של מי עכשיו. וכשהגיע תורי, כולם הסתובבו אליי בסקרנות לשמוע איך אני אעבור את השורות שלי.

mint tavaszi reggel

a nap sugarat

זה נראה לכם פשוט, אבל לאוזניים שמבינות הונגרית, זה נשמע כמו כמה מילים באנגלית אבל ללא משמעות כשאני מדקלמת את זה, כי בהונגרית מבטאים את זה לגמרי אחרת. אז את השורה הראשונה עוד צלחתי יחסית יפה, אבל בשורה השנייה כבר נשמעתי כמו תיירת אמריקאית מטקסס שמנסה לקרוא שלט של המקומיים האקזוטים האלה, וכולם שלחו אליי חיוכים שאמרו "איזה חמודה, איך שהיא מנסה למרות זאת". ררר.

אחרי זה עברנו סוף סוף לקטע באנגלית. התברר שכל הילדים הכינו מראה מחומר יצירה כלשהו וכתבו מעל מן גירסת "מראה מראה שעל הקיר מי האמא הכי אהובה בעיר", ואז ציירו כל אחד את אמא שלו.

כל האימהות


אני. זה אשכרה יותר מוצלח מהתמונה שיש לי בפספורט.

טוב, תם הטקס ואני התחפפתי משם לפגוש את ההורים שלי שבדיוק היו בעיר.

כמה ימים אחרי נערכה מסיבת יום המשפחה בגן של דובוש. הגננות שלו הגדילו ראש עוד יותר מאלה של גומבוץ. הן הכריזו שזו לא מסיבה אלא פיקניק יום המשפחה והעבירו את האירוע מבניין הגן לאיזה אי מרוחק. וואללה תודה על הנסיעה הזו לטיזי נבו.

כשהגענו אל האי זה דווקא התברר כרעיון מגניב. היה די ריק שם, והתברר שעל משטח דשא פנוי הגננות פרשו שמיכות עם אוכל פיקניק שהילדים הכינו בעצמם, וערכו את ההצגה ממול כשההורים יושבים על השמיכות. זה היה המחזה של הספר "נחש כמה אני אוהב אותך", והאמת שהיה ממש מקסים.

הורים מחכים להופעה.

אחרי ההופעה כל ילד הצטרף למשפחה שלו על שמיכת הפיקניק שלהם, ואכלנו את הכיבוד שהכינו:

כריכים שהילדים הכינו ובסה"כ זה טוב למערכת החיסונית לאכול אותו, ירקות עם מטבל שחיכה בשמש לפחות שעה, עוגת פצפוצים שהודבקה עם סוכר. לא יודעת במה לבחור קודם.

אז אכלתי כזית ואילו הדובוש סעד בכיף. נו טוב.

אחרי המסיבה לקחתי את הדובוש ויצאנו בחזרה הביתה. שאז הטלפון שלי שבק, אבל לגמרי, מסך חשוך, ואני מצאתי את עצמי בלי ווייז על אי בטיזי נבו כשרק שלטים בהונגרית עומדים לשירותי. זה שהגעתי הביתה בסופו של דבר זה לא ייאמן.

וקצת תרבות:

נכנסנו קצת לקטע של סדרות ישראליות, ובין היתר ראינו את שתי העונות של בני ערובה. משחק מעולה של יאיר לוטן, תומר קאפון ושאר הקאסט. כן, אני זוכרת רק את השמות של שני השחקנים החתיכים. רוצים לעשות מזה סצינה?

ואחרי זה ראינו את 13 סיבות למה. סדרה מעולה מעולה מעולה. כלומר, בהתחלה אמרתי סדרה על נערה שהתאבדה ועל מה שעבר עליה בתיכון, למי יש כוח לראות דגרסי בגירסה אפלה, אבל למרות שזה הכי תיכון אמריקאי עם כל קלישאות הספורטאים/המעודדות/הגיקים, זו סדרה פשוט מעולה, ותופסת, ואתם מוצאים את עצמכם חושבים עליה גם למחרת, ועד הדקה האחרונה אתם במתח מה יקרה.

אם לא ברור - מומלץ.

כמו כן ראינו סדרה פינית בשם עיירת גבול, על בלש פיני עם כישרון כמו של המנטליסט, בערך. היה חביב, ומה אני אומר לכם, פינית, זה שפה מבאסת כמו הונגרית. וכן את ג'סיקה ג'ונס, שהייתה מגניבה, אפלה קמעא עם תחושה של ניו יורק כמו שהייתם מצפים מסדרה על גיבורי על.

ובענייני ספרים, קראתי את שטום, ספר מעולה, וכמו כן את קוד ניים: וריטי, שקיים גם בעברית בשם שם צופן: וריטי, והוא היה מעניין, בייחוד אם אתם אוהבים לקרוא על אנגליה ועל תקופת מלחמת העולם השנייה. אבל הוא גם שובר לב, ראו הוזהרתם. אני קוראת עכשיו את מנספילד פארק, ספר של ג'יין אוסטן שלא קראתי ואומנם צפיתי באיזו גירסה מוסרטת שלו, אבל זה היה מזמן ואני לא זוכרת כלום. אז עכשיו אני ממש מתענגת על הספר הזה (בתרגומה המעולה של לי עברון). מומלץ.