עדי בעולם

אתמול אירחנו פה חברים שבדים לארוחת ערב. הם כמובן דרשו "אוכל ישראלי". כלומר, בהתחלה הם שאלו מה זה אוכל ישראלי, וכשאמרתי שקשה להגדיר, כי אנחנו קיבוץ גלויות, כור היתוך וכו וכו, הם שאלו מה אכלו אצלנו בבית. כשאמרתי שניצל ופירה ראיתי שהם קצת מתאכזבים, זה אקזוטי זה? הסברתי שמה לעשות, פולין לא הצטיינה באוכל אקזוטי. השיחה הלכה והידרדרה עד שהבנתי מה הם רוצים, ודפקתי את המשפט הפלצני הבא: "איזראלי קוויזין? זה שילוב ניחוחות מהמטבח האירופי, הים תיכוני והערבי". או, עכשיו הם היו מרוצים, ופיתחו ציפיות מארוחת הערב. הם קיבלו כמובן ארוחת ערב איטלקית למהדרין, אנטי פסטי, רביולי ברוקפור ומוס נאטלה, והתרשמו מאוד מהאיזראלי קוויזין. אמרתי שכן, בטח, זה מה שאוכל כל ילד ישראלי לארוחת ערב. וגם בצבא אוכלים ככה, ברור.

אחרי ארוחת הערב שיחקנו במשחק שהענקתי לבנזוג לכריסמס. זה משחק אמריקאי, שחגית מקליפורניה נאלצה לסחוב בשבילי במזוודה שלה כשהיא באה לבקר (תודה מאמי). זה נקרא "טאבו", וזה אחד המשחקים שממש אהבתי כשהייתי בישראל (ועכשיו תודה לחגית המתרגמת ולגילה, שהכירו לי אותו). הרעיון פשוט: משחקים קבוצה נגד קבוצה. כל פעם מישהו לוקח קלף שכתובה עליו מילה, וצריך לתאר אותה לקבוצה שלו עד שינחשו. רק שעל הקלף כתובות, מלבד המילה הספציפית, גם שורה של מילים שאסור להשתמש בהן. לדוגמה, אם המילה שצריך לתאר היא "נפוליאון בונפרטה", אז אסור להגיד "צרפת (או צרפתי), ז'וז'פין, ווטרלו, קיסר או נמוך". ואסור כמובן להשתמש בפנטומימה כדי להראות שהוא היה נמוך או לדחוף את היד אל החולצה בתנועה נפוליאונית. תוסיפו לזה הגבלת זמן, והופה, אתגר.

הקטע המצחיק במשחק הזה זה האסוסיאציות שאנשים משתמשים בהם. בפעם הלפני אחרונה ששיחקנו, עם קבוצת ישראלים שהיתה פה, אחד השחקנים אמר רק "אידיוט", ומייד קפץ מישהו ואמר "ג'ורג' בוש"! וזו היתה התשובה הנכונה. אחר כך מישהו אמר "ילדה יהודייה" לא הספיק להוסיף מילה וכבר מישהו אמר "אנה פרנק". אז זה עובד יפה.

אתמול היה עוד יותר משעשע, כי בפעם השנייה ששיחקנו, התחלקנו לקבוצת בנים וקבוצת בנות, ואפשר היה לראות איך אנחנו חושבים וחושבות אותו דבר. למשל, אחד הבנים קיבל קלף, גירד קצת בראשו ואז אמר "זה, הממ, מקום משעמם", ומייד קפץ הבנזוג (למרבה הבושה) ואמר "מוזיאון". חבורת הבנים צהלה בשל ההצלחה המהירה, וכל הבנות בהו בהם בתדהמה, כשכל אחת מודיעה לבנזוג הפרטי שלה שמחר, כבר מחר, הולכים למוזיאון לתקן את דעתו על העניין. אחר כך אני קיבלתי קלף, וכל מה שהייתי צריכה לומר זה ש

Men should change their

ומייד אמרה חברה שלי בקול רגוע ובוטח

Attitude

ובוודאי שהיא צדקה. משחק מצוין.

התוצאה בסיום היתה תיקו, אגב, שזה הישג יפה לבנים אך מאכזב משהו לבנות. נשבענו לנקום.