עדי בעולם

עוברות עלינו כמה יממות עמוסות במיוחד, ובדברים כיפים. גם עכשיו אנחנו בדרך לטיול, שבסופו נלך לארוחת ערב אצל חברים. אבל בינתיים, בזמן שהבנזוג עסוק בשירותים-לצחצח שיניים-להתלבש, אני יכולה קצת לעדכן במבחר מאירועי היממות האחרונות.

1. הלכנו עם חברים למסיבת סנט פטריק באיזה פאב אירי במרכז העיר. באיזשהו שלב המסיבה היתה כל כך מטורפת, שכמה בנות שבאמת שתו יותר מדיי, פשטו חולצותיהן ורצו החוצה. בחוץ, כמובן, היה מינוס כמה מעלות. מעולם לא הרגשתי כל כך זקנה כמו בזמן שציקצקתי בלשוני למראה הפוסטמות הקפואות חוזרות זקורות משהו אל החום שבפנים.

2. אפיתי את עוגיות השוקולד תפוז לפי המתכון של האופה הקטנה. מתכון קל ויצא מצוין, ולמרות שהיא קוראת להן עוגיות שוקופוז ללא פוז, דווקא יש טעם תפוזי מצוין. לאלה מכם ששרוטים כמוני ומנסים להפוך כל מתכון ליותר בריא, תשמחו לשמוע שהחלפתי חצי מכמות הקמח בקמח מלא, ועדיין יצא טעים מאוד. אפילו הבנזוג לא עלה על זה (אם הוא מנחש ששוב דחפתי קמח מלא למתכון, הוא מייד מכריז שזה לא טעים ולא אוכל יותר מזה).

3. אתמול ביציאת הכיתה השבועית לפאב היינו שישה איטלקים, אחד חצי אנגלי חצי טורקי דובר איטלקית (חבר של אחת האיטלקיות), ספרדי אחד ואני. השיחה התנהלה באנגלית, ואיטלקים, כידוע, לא תמיד שולטים בשפה הזו, אז ניכר היה שהם מתאמצים. ניחמתי את עצמי שזה לא רק בשבילי הם מתאמצים, אלא גם בשביל הספרדי, רק שאז הוא בישר לי שהוא דווקא מבין איטלקית ("אני דובר קטלונית", הוא הסביר בטון של דההה, כאילו אני אמורה לדעת שקטלונית ואיטלקית זה כמעט אותו דבר). התחלתי להרגיש קצת רע, אבל אז הגיעו בחור אנגלי, החברה השבדית שלו והבחור היווני, שהוא המעצבן של הכיתה. סוף סוף היה צידוק לשיחה באנגלית חוץ ממני.

באיזשהו שלב החל ויכוח בין היווני לשני איטלקים ואני. היווני טען שהתנ"ך, שימו לב, נכתב במקור ביוונית. הסיבה: "אם אתם רוצים לכתוב ספר שיהיה מפורסם, עדיף לכתוב אותו בשפה מפורסמת, כמו למשל יוונית, ולא באיזו שפה נידחת שאף אחד לא שמע עליה, כמו עברית". הערתי שאם אני זוכרת נכון התנ"ך לא נכתב בשביל להיות בסט סלר אלא בשביל לעזור ליהודים לשמר את הדת/מורשת. אחד האיטלקים אמר ליווני שהוא מזכיר לו את האבא מ"החתונה היוונית שלי", זה שהתעקש להוכיח שכל מילה בכל שפה בעולם מגיעה מיוונית. היווני כמעט נחנק מכעס, הודיע שפגענו בכבודו וכאלה. זה היה השלב שאני ושני האיטלקים הודענו שאנחנו הולכים הביתה. בדרך לסאבווי, משתנקים מצחוק כשאנחנו נזכרים במה שהיווני אמר, פשוט לא הצלחנו לנשום. השבדים ברחוב הסתכלו עלינו כמו על משוגעים.

זהו, הבנזוג לבוש ומצוחצח שיניים לוחץ לצאת לפני שהשמש נעלמת. צודק.