עדי בעולם

השנה יוצאים חג הפורים וחג הפסחא באותו יום, או סופ"ש, או משהו כזה.

בדמיוני, ראיתי מסיבת פורים שווה. אני אזמין את כל החברים הישראלים שלי פה, פלוס כמה חברים לא ישראלים, אני אאפה אוזני המן, כולם יתחפשו ונראה לשבדים איך חוגגים ועושים שמח בישראל.

בדמיונו, ראה הבנזוג נסיעה להורים שלו, שגרים על איזה אי (קחו ימינה כשאתם מגיעים לתיזינבו) לכבוד הפסחא, ושהייה איתם לאורך כל הסופ"ש, כולל ארוחות ערב לאור נר אחד קטן לכל הבית החשוך, תוך שתיקה מתמשכת.

הוא ניצח. אנחנו נוסעים מחר לאי. (שלוש שעות רכבת מהירה לצד השני של שבדיה פלוס שעה וחצי אוטובוס. בהה).

אבל לא פראיירית ישראל. טוב, אמרתי לבנזוג. ניסע להורים שלך. נתייבש בארוחות ערב של תפוחי אדמה ובשר עם התבלין האקזוטי מלח, אבל פורים אני אחגוג! הודעתי להורים שלו שנשלב גם את החג היהודי בחג שלהם. הם דווקא שמחו, הם תמיד שמחים ללמוד על הדת המעניינת שלנו ("ליהודים יש דברים מאוד מיוחדים בחגים!" איבחנה אמא שלו פעם). מה זה אומר? ובכן, ביליתי את אחה"צ בהכנת משלוחי מנות, כולל אפיית עוגיות שוקופוז, ההן מלפני ארבעה פוסטים, והפעם בגירסה עוד יותר בריאה, לא רק קמח מלא, גם סוכר חום. את העוגיות הנחתי בקופסאות שעיטרתי לבד (לא הייתי כל כך יצירתית מאז היסודי, בחיי). חוץ מזה אני אסחוב איתנו לאי את שק התחפושות שלי, ואכריח את ההורים שלו להתחפש לכבוד ארוחת החג שלהם. יש לי בשק התחפושות תחפושת של חתול, שתי תחפושות של שטן ותחפושת של מלכת סאדו-מאזו. חשבתי לתת לאמא שלו את האחרונה. מה, בבדיחות הדעת, זה הרי חג של שמחה, לא?

זה אומר, למרבה הצער, שאני אתנתק מכל ציוויליזציה מחר, ואמצא עצמי על אי כמעט בודד, עם קשר אינטרנט של עשר דקות ביום. אני מבטיחה לקרוא תגובות, ואולי אף להגיב (אבל רק באנגלית, חוששתני). אנחנו חוזרים ביום ראשון בערב. השבוע מעולם לא נראה ארוך יותר.

ובתמונה: כך נראים משלוחי המנות שלי. נכון יצא יפה?

נ.ב

היה קצת דבילי מצידי להפעיל את השבועיים פרו שלי עכשיו, בהתחשב בעובדה שאני לא אהיה פה שבוע. באסה.