עדי בעולם

בכריסמס האחרון נתנה לנו אחותו שתי מתנות. לפני שאתם מתרשמים, ראוי לציין שבמשפחה שלו נותנים מתנות בכריסמס במספרים דו ספרתיים בלבד, ורצוי כאלה יקרות. ואילו שתי המתנות האלו, שגם היו קטנות במיוחד (נר ריחני קטן לי, ועוד בריח נרקיסים, כזה שאני לא מוכנה להריח גם בטבע, אז בטח לא אצלי בבית, ולבנזוג מגנט למקרר), בלטו בעליבותן במיוחד לאור זה שהיא העניקה לאמא שלה ארבע עשרה מתנות (ספרנו!), לאבא שלה עשר ולחבר שלה יותר מעשרים (הפסקנו לספור). וגם על רקע זה שאנחנו הענקנו לה ולחבר שלה מגוון יפה של מתנות, כל אחת מהן עולה יותר מנר ומגנט.

זו היתה פאדיחה רצינית שלה, וכולם בחדר נעו על מושבם באי נוחות (חוץ מהבנזוג, שנע על מושבו בכעס). יש לציין שברקע יש גם מערכת יחסים עכורה משהו בינה לבינינו, אז בכלל כולם חששו לדבר. על כל פנים, מסתבר שהיא באמת הרגישה רע עם האירוע הזה, כי לא מזמן הוזמנו הבנזוג ואני לארוחת ערב אצלם בבית, ושם, אחרי הארוחה, היא הושיבה את שנינו בסלון, פצחה בנאום שהיא מצטערת על המיסאנדרסטנדינג בכריסמס, ושלפה שלוש שקיות ענק עמוסות מתנות כריסמס מאוחרות. הבנזוג ואני נותרנו בהלם קמעא, ופשוט שתקנו נדהמים במשך כל זרם המתנות הארוך והיקר מדיי שהיא המטירה עלינו.

בין היתר, קיבלנו מכונת גלידה ביתית. וקנקן תה זכוכית של בודום, כזה שתמיד רציתי (טוב, תמיד מאז שהפכתי לעקרת בית משמימה בשבדיה), מהסוג ששופתים תה בתוכו והכל אסתטי, ועוד המון דברים שווים.

מכונת הגלידה העלתה בבנזוג זכרונות וגעגועים לימי הזוהר שלו כסטודנט בסטנפורד. שעות הוא בילבל לי את המוח על גלידת התותים המעולה והטובה בעולם שהוא והחברה שלו דאז  עשו ביחד, ואיך התותים בקליפורניה גם יותר טעימים וגם יותר זולים, ואיך אחרי הגלידה הוא היה יוצא לגלוש (שכן לפני שהפך לבטטת הכורסה החיוורת שהוא היום היה הבנזוג גבר שבגברים, גולש שזוף ושרירי), ואיך כל הסטודנטים במגורים שלו היו רודפים אחרי הגלידה שלו, בלה בלה בלה. בסוף החלטתי שלמה לא לנצל את זה לטובתי, והזמנתי אותו להוכיח את מה שהוא אומר. הבנזוג דווקא התלהב, ולמרות שכבר היה מאוחר פסע לפני שעה למטבח נחוש להראות לי שבן אנד ג'ריס צריכים להרגיש מאויימים מהפלא השבדי החדש. אני מאוד מעודדת יוזמות כאלה אצלו, אך בהצצה למטבח חשכו עיני: אמון על חוק ה"אם מישהו מבשל השני שוטף" השולט אצלנו, הירשה הבנזוג לעצמו להתפרע, ופחות או יותר השתמש בכל קערה, מיקסר, בלנדר וסכום שיש במטבח. כיוון שכולם מוכתמים בקצת תותים, זה נראה כאילו המטבח שלי מדמם עצמו למוות מכל פינת שיש/שולחן. ואחרי שאוכל את הגלידה המעולה, אמצא את עצמי מקרצפת את המטבח בשאר הערב. מה יש לומר, איט בטר בי וואן הל אוף גלידה.

ולבינתיים, ככה נראו מתנות הכריסמס מתחת לעץ ובאיזורו. (היו השנה בבית מאה וחמישים מתנות. טבעי שלא כולן נכנסו מתחת לעץ הקטן).

*תוספת מאוחרת:

הגלידה אכן היתה מעולה. באמת. ובדרך כלל אני לא אוהבת גלידת תות.

המטבח, לעומת זאת, זה סיפור אחר. ככה הוא נראה, לא נגעתי (אבל תיכף אגע, ועוד איך).