עדי בעולם

אז אתמול היינו אורחים בליל הסדר אצל פורד. (את גירסת המארח, אגב, אפשר לקרוא כאן).

פורד והבלונדה השקיעו בשולחן חג יוקרתי, סט צלחות כחלחל על מפה לבנה (באמת שכחתי לשאול, זה לכבוד דגל ישראל?), צלחת פסח אמיתית והגדה בעברית/שבדית לכל סועד. סחתיין פורד.

אבא של פורד, שערך את הסדר, החליט שאצלו אף אורח לא ייצא בלי לדעת פסח על שום מה. על כן הגה תוכנית מבריקה: כל אורח יקרא בהגדה, כולל השבדים. התוכנית עבדה כמו שעון: ההגדות היו ערוכות קטע מול קטע, כלומר מה שקראנו בעברית יכלו האורחים השבדים לקרוא במקביל ולהבין על מה אנחנו מדברים, כך שכולם הצליחו לעקוב. חיש מהר הגענו אל המעשה בארבעת בנים. אצלנו במשפחה, כל שנה, חוזר אבא שלי על אותה בדיחה: "רשע. עדי - בבקשה". החכם, לעומת זאת, הוא הקטע הכי מבוקש לקריאה. והנה, מתברר שהמשפחה של פורד בדיוק אותו דבר, ופורד אפילו מלמל משהו על זה שלפחות השנה נחסך ממנו לקרוא את הקטע של הרשע. כיוון שהפעם היו מעורבים אורחים שבדים, ואף אחד לא רצה להעליב אף אחד, אף אחד לא רמז כלום. יצא שהחבר של אחות של הבלונדה הקריא את החכם, בלי להעריך בכלל את המזל שנפל בחלקו, ואילו הבנזוג הקריא את הרשע, בלי להבין שעליו למחות בקול.

קצת אחרי זה הגענו אל השירים. ההורים של פורד הבהירו לי שאני מצופה לשיר יחד איתם, כי אנחנו נראה לשבדים מה זה שירים יהודים גאים. אבל מתברר שהמשפחה של פורד שרה את השירים קצת שונה מהמשפחה שלי. ב"די דיינו", למשל, אחרי המשפט "אילו העבירנו את הים ולא עשה בהם שפטים דיינו" כבר עמדתי לפצוח ב"די דיינו, די דיינו, דיי דיינו" וכו, כשאבא ואמא של פורד, היא בסופרן והוא בבריטון, המשיכו באורח לא צפוי "ולא עשה בהם שפטים, ולא עשה בהם שפטים" עולה ויורד תוך סולמות מוזיקליים משוכללים. מסתבר שבמשפחה של פורד יש חזרה על המשפט האחרון של כל בית בדיינו. נותרתי פעורת פה. מייד אחרי זה הגענו אל "בצאת ישראל ממצריים". המשפט הראשון היה בדיוק באותה המנגינה שאני מכירה אותו, ואז פוף, ההורים של פורד פצחו במנגינה שונה לגמרי ממה שאני מכירה. אופס, לא נותר אלא לפזם בעדינות איתם.

ואז הגענו לאוכל. אמא של פורד החליטה לשווק לשבדים את הגפילטע פיש ויהי מה. כיוון שכך, היא חתכה את הגפילטע לרבעים, הוסיפה זית ותקעה בכל אחד כזה קיסם. הופה, כך הפך הגפילטע מדג פולני נרגן למתאבן קוקטייל אלגנטי. יחד עם זה הוגש מוס סלמון (יאממ יאממ) וסלט ביצים, במיוחד לשבדים נדירים כמו הבנזוג שאינם אוכלים דגים. ואז אירעה תקרית משעשעת. אמא של הבלונדה, שבדית חביבה ואלגנטית, הבחינה בקערית החזרת, ובמחשבת "בואו נטעם את הסלט הסגול המעניין הזה", העמיסה שלוש כפות גדושות על צלחתה. פורד, שקלט את הקטסטרופה המתהווה, הזהיר אותה מייד שזה חריף, אבל אמא של הבלונדה החליטה כנראה לא לתת לאף אחד להבהיל אותה, ונפנפה אותו באדישות. אמא של פורד, שקלטה שאם היא לא עושה משהו המחותנת שלה תאבד את דרכי הנשימה באף, גייסה מייד את אבא של פורד, שאמר בבהלה "הוט! הוט! דונט איט!". בלית ברירה החזירה אמא של הבלונדה כף אחת של חזרת לקערית, נותרה עם ערימה די מכובדת על הצלחת, ותקעה בהם מבט של "נו, עכשיו זה בסדר?". כאן נחלצה הבלונדה ואמרה לאמא שלה בלי שטויות "אמא, לא!". כבר נזכרתי בסצינה המפורסמת ההיא ב"צ'ארלי וחצי", עת טועם המחותן האשכנזי את הסחוג ועומד להתעלף, אבל אמא של הבלונדה נכנעה בסוף וויתרה על הביס גדוש החזרת.

אחרי זה הגישה אמא של פורד מרק עוף, עם אטריות וקניידלך. מרק עוף כבר כולם הכירו, זה יש גם בשבדיה, ואמא של פורד רק הסבירה מה זה קניידלך.

לקראת הבשר כולם כבר אחזו בבטנם (ואם זה לא סדר אמיתי אז מה כן?). בינתיים, הבנזוג, שישב מול החבר של האחות של הבלונדה, גילה שהחבר חובב כלכלה, ומייד פצח איתו בשיחה משמימה במיוחד. "מה פתאום הם מדברים על הכלכלה המשעממת הזו?" תהתה אחותה של הבלונדה, ולי לא היה נעים להודות שזו אשמת הבנזוג, שיש לו כישרון לאתר את נושא השיחה הכי משעמם ולהדביק בזה את שאר הגברים שבסביבתו (בארוחת הערב אצל שרה האיטלקייה, קמנו שרה ואני לשנייה מהשולחן, וכשחזרנו היו הבנזוג והחבר שלה עסוקים בשיחה על מניות. מה זה? תהתה שרה, ואני התנצלתי בשמו של הבנזוג).

אחרי הארוחה, מלאים לגמרי, פורד הסיע אותנו הביתה!! יש!! ובכך נגמר הסדר הראשון של הבנזוג. היה קלאסי. תודה פורד (או כמו שקוראים לך במשפחה - פורדי).