טוב, יום השואה עבר, ומייד אנחנו עוברים לגל של גאווה פטריוטית. מכבי משחקת היום מול.. הממ... אהממ... טוב, מול קבוצה אחרת (אולי יוונים רשעים?), והקבוצה הישראלית הקטנה שלנו פה החליטה שרואים את המשחק ויהי מה.
האמת - אני בחורה של כדורגל. תנו לי עשרים ושניים בחורים מיוזעים רודפים אחרי כדור, מקללים את השופט מדי פעם, יורקים איזה מוכטה פוטוגנית - זה משחק מעניין! כדורסל אף פעם לא עשה לי את זה. עוד עשרה גברים על מגרש קטן מוחלפים אחת לשלוש שניות בערך כי הם עייפים. סיסי, זה מה שהם! איפה הכדורגל איפה.
אממה, עכשיו אני בנכר, וכל קבוצה ישראלית, תהיה זו גם קבוצת הנוער של מכבי שדרות בבדמינגטון, מייצגת את הכבוד הלאומי שלי. המשחק הערב לא משודר כמובן בשום ערוץ שבדי (כדורסל זה ספורט מאוד חלש בשבדיה. לכו תבינו. עם של ג'ירפות לא משחק כדורסל. פףף), אבל ידידי דימה עמל ומצא איזה ערוץ לווין שמשדר את המשחק, ואז עמל עוד יותר והצליח לשכנע בעלים של פאב אירי שיקרין את המשחק בפאב! על המסך הגדול!
אז היום אנחנו נפגשים חבורת הישראלים (הבנזוג ביקש פטור בשנייה ששמע על זה. הוא לא סובל כדורסל. רק הוקי) בפאב ורואים את המשחק. יייפפפי. בואו נקווה רק שלא תהיה שם קבוצת יוונים או מה שזה לא יהיה שמכבי משחקת מולם היום, ונוכל להריע בקול בלי להסתכן ברצח על רקע לאומי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
