עדי בעולם

יום שישי בשבוע שעבר, טקס חלוקת הפרס. כולם מסתובבים עם תגי שם, כולל אני. הבנזוג מוביל אותי לעבר פרופסור אמריקני שמבקר בשטוקהולם. מדובר בפרופסור בכיר מאוניברסיטה מהטובות ביותר בעולם, ובארבעת הימים שהוא שהה בשטוקהולם עסקו הפרופסורים השבדים בדאגה לשלומו ושביעות רצונו. הבנזוג מפלס את דרכינו בין ים אנשי האקדמיה המקיפים את הפרופסור, מכחכח בגרונו בהתרגשות, ואומר "תרשה לי להכיר לך את זוגתי". הפרופסור האמריקני מסתכל על תג השם שלי, מרים את הראש אליי, ואומר בעברית במבטא אמריקאי כבד: "את ישראלית?" דממה משתוררת במעגל, גם אני בעצמי די בהלם. אין לו שם יהודי במיוחד, והבנזוג השביע אותי מראש להתנהג יפה. בסוף אני מתאוששת ואומרת, בעברית גם כן, שאכן, ישראלית. הפרופסור מחייך, מצביע על הבנזוג ואומר בעברית "הוא מבין משהו בעברית?" "כלום", אני עונה בחיוך. " טוב מאוד", צוהל הפרופסור, "את יכולה לדבר עליו חופשי".

מסביבנו כמה אנשי אקדמיה שבדים בכירים, מתאמצים להבין מה לעזאזל קורה פה. חלק נועצים מבטי שטמה בבנזוג, שהביא בחורה דוברת שפה אקזוטית וגנב את ההצגה, בזמן שהפרופסור האמריקני החביב, יהודי שומר כשרות מתברר, מנהל איתי בנחת שיחה על החיים בשבדיה לעומת ישראל. על פרצופו של הבנזוג מצטיירת בבירור הבעת דאגה, מה אני אומרת לפרופסור המכובד, שאני לא אעשה לו פאדיחות. הוא נרגע קצת כשהפרופסור חוזר לאנגלית, מחייך בחביבות אל שנינו ומציע שעוד נדבר בהמשך. "אין כמו בת זוג ישראלית", אני לוחשת לבנזוג.

אתמול, שעת צהריים. שרה האיטלקיה משאירה לי סמס אופייני, בלי יותר מדיי מקום להתווכח: "צ'או עדי, עוד חצי שעה אני אצלך. תהיי מוכנה עם האופניים". כששרה מגיעה מתברר שהיא לוקחת אותי לפגוש את החברה האיטלקיה הכי טובה שלה פה, אלייזה. בפגישה עם אלייזה היא מושיטה לי את היד, ואומרת בעברית "נעים מאוד". מתברר שלא אלייזה, עליזה. היא פה כי היא מתחתנת עם בחור יהודי שבדי. נו, מה יש לומר.

אתמול, שעתיים אחרי זה. שרה ואני נפגשות בקניון עם דיאנה המקסיקנית. "אני רוצה להכיר לכם את ידיד שלי", היא אומרת ומובילה אותנו לאחת החנויות. מאחורי הדלפק בחנות עומד בחור, נראה מקסיקני לחלוטין. הוא שואל משהו את דיאנה בספרדית, משפט שנגמר ב"ישראליאנה". היא מצביעה עליי. הוא ניגש אליי ואומר בעברית: "נעים מאוד, אני ראול. מאוד אוהב את ישראל". נו מה, גם יהודי. היה כמה שנים בקיבוץ בתור נער. מואי מואי שמח לפגוש אותי.

בלי כל קשר ליהודים: הארוחה הבינלאומית הבאה תתקיים מחר. דיאנה המקסיקנית הזמינה אותנו ואת שרה והבנזוג שלה לארוחה מקסיקנית אותנטית. אהה! ידעתי שישתלם להזמין את כולם לארוחה ישראלית... סוף סוף נראה מה זה אוכל מקסיקני אמיתי (דיאנה אומרת שכל מה שאנחנו אוכלים בד"כ זה לא מקסיקני אמיתי, רק טקס מקס).