עדי בעולם

אוחח, אני בקושי יושבת מול המחשב.

ככה זה כשאוכלים יותר מדיי.

היינו בארוחה המקסיקנית אצל דיאנה והחבר שלה. הבנזוג ואני החלטנו להגיע על אופניים, בקטע של "ככה יותר בריא". למרבה הצער גילינו שני דברים בדרך: א. הדירה של דיאנה שוכנת בראש גבעה תלולה המיוחד, מה שגרם לי להתנשף כמו דארת' ויידר (ראינו אתמול את הסרט. דווקא אהבתי יותר מכל הטרילוגיה החדשה), בעוד הבנזוג מדווש בקלילות לידי כאילו כלום. ב. הבנזוג לא זוכר איפה בדיוק יוצא הרחוב, מה שגרם לנו להתברבר קצת, כמובן שבכיוון עם העלייה היותר תלולה. איחרנו בעשרים דקות.

אבל לא נורא. דיאנה נפנפה בשלווה "אנחנו בזמן לטיני היום, אתם יכולים לאחר כמה שאתם רוצים". במרפסת הדירה שלהם כבר ישבו שרה האיטלקיה והחבר שלה, נהנים מהשמש (שמונה בערב והשמש אפילו לא מתקרבת לשקיעה. תענוג). דיאנה הושיטה לנו כוסיות מרגריטה טבולות במלח. אחח... איזו מרגריטה. אמיתית, עם המון ליים. ישבנו שלושת הזוגות במרפסת, מסתכלים אל העצים ליד המרפסת, אל השמש המנמיכה, נהנים מהבריזה. תענוג.

אחרי זה ניגשנו לארוחה. קערת גוואקמולי ענקית (היא השתמשה בעשרה אבוקדו לגוואקמולי הזה. אני לא מאמינה כמה גוואקמולי אכלנו) עם נאצ'וס מצויינים ("אל תקנו את הזבל של טקס מקס", הזהירה דיאנה ונפנפה באיזו שקית שלא ראיתי מעולם לפני. "רק אלה טובים"). ואז התחיל האוכל להגיע. טאקוס רכים ממולאים בבשר מיובש שבושל - זה היה ממש מפתיע, זה היה בקר, אבל הבשר הכי רך שאכלתי אי פעם. ליד זה הוגשה שעועית שחורה עם גבינה שתובלה באניס. נשמע מוזר, היה מצוין.

יחד עם זה הוגשה סלסה שדיאנה עשתה לבד, עם המון כוסברה. "זה קצת חריף", היא הזהירה אותנו. לגבי הטאקוס היא דווקא לא הזהירה. שרה לקחה ביס אחד, האדימה לגמרי, וחירחרה: "קצת חריף הטאקוס האלה". "מה פתאום", תהתה דיאנה, "זה רגיל". לקחתי ביס גם אני, וכמעט נשרפתי בפה. שרה שלחה אליי מבט מבין. שאר הסועדים - שלושת הגברים ודיאנה שפכו לעצמם סלסה חריפה על הטאקוס האלה כאילו כלום. אני ושרה לעומת זה אכלנו בקצב של על כל ביס - שתי כוסות מים. התמלאנו די מהר...

אחרי זה פרשנו לסלון, שרועים על הספות בלי יכולת לזוז. "סייאסטה", הצהירה דיאנה, ושרה מייד התבדחה על זה שבאיטלקית, המונחים "סייאסטה" ו"זין קטן" מאוד דומים אחד לשני (פיזולרו ופיסטולרו, משהו כזה) אז אף גבר לא מצהיר שהוא לוקח סיאסטה.

אחרי אתנחתא קלה הוגש הקינוח - פלאן ענק, מכוסה ברוטב קרמל. יאממ יאממ. פתאום גיליתי שבעצם בכל זאת יש לי קצת מקום לאכול.. זה היה פלאן מעולה, אבל אחריו באמת כבר לא יכולתי לזוז.

ואז, אחרי חצי שעה או משהו, הלך החבר של דיאנה למטבח, וחזר עם בקבוק שמפניה. שרה, דיאנה ואני קיבלנו את הציון במבחן המסכם של הקורס היום. שרה ואני קיבלנו מצוין, דיאנה טוב מאוד. "יש סיבה לחגיגה", הכריז החבר של דיאנה, וכולנו שתינו שמפניה (שלושת הגברים הרימו כוסית לכבוד "הבנות").

אחרי זה באמת שכבר לא יכולתי לזוז. מזל שכל הדרך הביתה היתה בירידה, רק ישבתי על האופניים ולא הזזתי אף איבר.