עדי בעולם

וביום השלישי לשהות גילה בצפון הרחוק, היה יום העצמאות השבדי. "בחצות נלך לראות את הזיקוקים", אמרה גילה באופטימיות. נאלצתי לספר לה שפה רק הלאומנים חוגגים את יום העצמאות (למעשה, התירגום המדויק של זה זה "היום הלאומי"), ואילו שבדים שקולי דעת מכחישים כל קשר לחגיגות באותו יום.

מה שכן היה ביום העצמאות הזה, זה חגיגות רשמיות בכל העיר. בין היתר היה אירועים בעיר העתיקה (ועל זה, בפוסט הבא), ועוד כל מיני דברים. באחד מהם נתקלנו במקרה. חזרנו משיט בין האיים, יצאנו מהסירה, הלכנו את עשרת המטרים אל המדרכה הקרובה, וגילינו שכל הצומת חסום והמון אנשים מתקהלים על המדרכות.

תוך זמן קצר הופיעו שוטרים וחיילי משמר המלך רכובים על סוסים. הבנו ישר מה הולך לקרות. המלך מגיע! מעולה, שלוש שנים אני כאן וטרם הוזמנתי לכוס תה והיכרות. הגיע הזמן שנתראה במציאות. ואכן, דקה אחרי זה כבר הופיעו פרשים מפוארים במיוחד (כמות הנוצות על הקסדה שלהם בוודאי עלתה לכמה עופות מסכנים בחייהם), ואחריהם, הופה, כרכרה עם המלך והמלכה.

"היי ראיתי את המלך והמלכה!" אמרתי לגילה, והיא אמרה לי "את עסוקה בלהתלהב ולא שמה לב שהנה באה עוד כרכרה, עם הנסיכות והנסיך!". אכן, מפגרת אנוכי. מי בכלל מתעניין במלך העילג ובמלכה מתוחת הפנים, אם יש לידם נסיכה יורשת עצר אנורקטית לשעבר שמתחתנת עם מעסה/מאלף סוסים נגד רצונו של אבא, פלוס נסיך שרמנטי גולש סקי מנוסה, פלוס האחות הקטנה, הנסיכה הכוסית אך הטיפשה כמו נעל. מייד העליתי המצלמה שוב, וזה היה בדיוק הרגע שאלוהי המצלמה הדיגיטלית החליט להעניש אותי על שהבנזוג ואני התקמצנו בקניית כרטיס הזיכרון, ועל כן פעל לאט וכל מה שהמצלמה הספיקה לצלם היה השומרים שרכבו אחרי כרכרת הנסיכים. דמיט.

המשפחה המלכותית, אגב, עסקה בעיקר בלנפנף לקהל (מחיאות כפיים וקריאות התפעלות נשמעו מכל השבדים שהקיפו אותנו. חנפנים שכמוהם), באותו נפנוף חדגוני, שכולל את הזזת כף היד בצורה לא טבעית ובחיוך קבוע. נו, אני בטוחה שיכולתי לעשות את זה גם בלא פחות הצלחה. ניסיתי קצת לתפוס את תשומת הלב של הנסיך (הבנזוג יבין, זו בכל זאת הזדמנות להיות נסיכה. תמיד רציתי) אך למרבה הצער קרל פיליפ היה עסוק מדיי בנפנופים מגוחכים וחיוכים מלאכותיים מכדי להבחין. לא נורא, בפעם הבאה.

בבית אמר הבנזוג שלמרות שלושים ומשהו שנותיו (למרות שיש להודות שעשר מהן הוא בילה בכלל מחוץ לשבדיה), הוא טרם נתקל במשפחה המלכותית. "איך נראתה מדלן?" התעניין בשלומה של הנסיכה הכוסית, ומייד מחק כל זכר לייסורי מצפון על זה שהתעניינתי לרגע בנסיך. לכולנו יש חלומות מלכותיים.