אז אחרי התגלית המצויינת של ארוחת הבוקר ב"גילי'ז", היום הזה המשיך רק לכיוונים טובים. גם לארוחת ערב התגלה מקום חדש (טוב, חדש בעיני, מתברר שהוא קיים כבר שש שנים, כך שאין לי אפילו תירוץ של "אני לא גרה כאן").
קוראים למקום הזה "פועה", ומגלה היבשות שהביא אותי אליו הוא קטמן בכבודו ובעצמו. מדובר בפיסת אותנטיות: לא רק שזה ביפו (אקזוטי) זה גם באמצע שוק הפשפשים ביפו (עוד יותר אקזוטי) והם מגישים אוכל ישראלי, הממ, מזרחי? אולי לבנטיני זה הגדרה טובה יותר. אוכל שסבתות מזרחיות מבשלות (נראה לי, טרם זכיתי להזמנה לאכול אצל אף סבתא מזרחית, ואני מרימה מפה את האתגר לקוראיי. הבו לי סבתא עיראקית/מרוקאית/טריפולטאית שתארח אותי. סבתא פרסית אפשר רק אם היא מתחייבת לעשות אורז מלא).
ולא רק זה, אז צמוד לקפה/מסעדה יש גם חנות, שכל אוהבת פיצ'פקס/דברים לבית או אוספת קופסאות עם ציורים עתיקים כמוני מייד נמסה למראיה. והחנות פתוחה כל זמן שהקפה פתוח, כלומר, גם בלילה, אז בכלל.
ונעבור לעניין שלשמו התכנסנו. אוכל. אז איש החתול לקח כדורי בשר עם אורז, שהיו תענוג משו משו, מלאים בבהרט, שהוא תבלין משובח לקציצות (ורצוי מאוד לקרוא אותו נכון ולא כמו שאני מבטאת אותו, בהרת, על שם המחלה שיש למייקל ג'קסון, כמו שציין קטמן). אני לקחתי מג'דרה, וזה בגלל ששנים לא אכלתי מג'דרה, מאז שהפסקתי לאכול אורז לבן. רק ש"פועה", מתברר, מחבבים אוכל בריא, ולכן, בלי למצמץ, הם מציעים מג'דרה מאורז מלא. השמחה שהתמלאתי מול המנה הזו, נאלצתי ממש לקחת רגע של דממה בשביל להרגיע את ההתרגשות (קטמן יעיד שאני לא צוחקת).
עוד לפני שהזמנו קיבלנו כוסיות קטנות של עראק עם מיץ שקדים. היי, זה ממש מצוין! אני שתיתי חוץ מזה מיץ אפרסקים אורגני, וקטמן, שלא קלט את רמזיי להזמין את מיץ הגויאבה כי אני רוצה לטעום ממנו, הזמין בירה.
בשלב הקינוח הודינו אחד בפני השנייה שבאמת ראוי שלא נאכל קינוח, כי כל אחד מאיתנו בדיאטה מסיבותיו הוא. מייד אחרי שהסכמנו אחד עם השנייה הזמנו צלחת עוגיות טחינה, שהיו פשוט מצויינות, והורדנו אותן עם תה צמחים (מרווה, לואיזה וכאלה. אוהבת).
אחרי האוכל נכנסנו לחנות. מגוון פיצ'פקסים מעולה לבחורות כמוני, וקטמן התגלה כאחד הגברים הנדירים האלה שלא רק מגלה סבלנות אלא גם נהנה בעצמו מהשיטוט בחנות שאינה חנות מחשבים. הוא אפילו קנה מחבת, שזה כבר באמת מעל ומעבר. חזרנו הביתה, הוא לחתוליו ואני לסמויאדי, שבעים ומרוצים.