עדי בעולם

בד"כ אני לא אוהבת ספרי טיסה. משהו ברדידות הזו, בעובדה שבספר הזה יש רק את הסיפור השטחי הזה, ושאחרי שתקראי אותו לא יישאר אצלך כלום למזכרת, כמעט שום תחושה. ככל שיעבור הזמן תשכחי יותר ויותר פרטים מהספר, עד שלא תוכלי אפילו להיזכר במה הוא עוסק.

כך שייאמר לזכות "הנעלמים", של הרלן קובן, שהוא לא כזה. כלומר, הוא לגמרי כזה. ספר טיסה, שטחי, לא עורר בי שום תחושה מעבר להנאה המיידית שמופקת מקריאת הספר. אבל הסיפור שלו טוב, מעניין, בדיוק כזה ספר אני מאחלת לעצמי למצוא לפני הטיסה הארוכה הבאה שלי (לא כמו הספר המייגע שבחרתי לפני שנה לטיסה לטוקיו. ווט ווז איי ת'ינקינג?). אני גם בד"כ לא חובבת ספרי מתח, בעיקר בגלל שבדרך כלל הם לא מאוד מותחים בעיני, אבל "הנעלמים" מצליח למתוח, היו כמה רגעים שגיליתי, בפליאה, שאני באמת פוחדת קצת מה עומד לקרות. ואם זה קרה, זה אומר משהו טוב על הספר.

אז מה יש לנו? קשה לומר הרבה על עלילת הספר, כדי לא לספיילר. אז אני אקצר, באמת: גיבור הספר, וויל קליין, צעיר יהודי ממשפחה מבורגנת עם שלדים בארון. מסביבו כולם נעלמים, ויש הסבר, רק שלוקח ספר שלם לפענח אותו, עם המון טוויסטים באמצע. סבבה, ככה ספר מתח צריך להיות. מומלץ לטיסה הבאה שלכם.