עדי בעולם

בארוחת הצהריים ניהלו כמה נשים מהמשרד דיון על המשקל שמעלות נשים בהריון. מייד נזכרתי בסידרה הדוקומנטרית של מיקי חיימוביץ', על העלאת המשקל, והשלב שהיא מגלה שנשים ביפן עולות חמישה ק"ג בלבד במהלך ההריון. שזה מדהים, כי אני עולה שניים בלי בכלל להרגיש, ובשבילן זה כמעט חצי הריון. אבל רוב הדיון נסוב, באורח טבעי, על נשים בשבדיה. כלומר, אני הבעתי את דעתי הלא מגובה בעובדות שבארץ נשים עולות בסביבות 12 ק"ג בהריון (מבוסס על סקר שנערך בין החברות שלי, כלומר מדגם לא מייצג בכלל), והשבדיות במשרד פערו פיהן. מסתבר שבשבדיה המשקל הממוצע שמעלים בהריון הוא תשעה ק"ג. איך זה שהסוסות הנורדיות האלה, מטר שבעים וחמש גובה ממוצע לבחורה, מעלות רק תשעה ק"ג? טוב, אם אני הייתי אוכלת רק אוכל שבדי גם אני הייתי אוכלת מעט, ואני מניחה שההתעמלות שהן עושות מסייעת גם (ההריונית השבדית שאני מכירה, חודש שביעי, נוסעת על אופניים לעבודה, חצי שעה נסיעה לכל כיוון. זה במקביל לקילומטרים שהיא חתרה בקיאקים במשך הקיץ).

ואילו הבחורה שאיתי במשרד נוקטת לאחרונה בדיאטת "שומרי משקל", כלומר סופרת נקודות, וסופרת בקול רם. אז עכשיו גם אני כבר מוצאת את עצמי אומרת לעצמי: תפוח, נקודה אחת. כאילו שזה משנה עם מאה הנקודות שאכלתי במשך היום בלי לעקוב.

אפרופו שמירת משקל, הבנזוג ואני גילינו סופר ענק לא רחוק מהבית, ובסופר היה מבצע על "בן אנד ג'ריס". בין היתר היה שם טעם חדש, דאבלין מאדסלייד - גלידה עם אייריש קרים, עוגיות שוקולד ושוקולד צ'יפס ופאדג' קפה. כבר יומיים אני אוכלת קערה יפה של זה לקינוח ארוחת הערב (שטויות, כמה זה כבר, מיליון נקודות בשומרי משקל?).