עדי בעולם

אמרתי לבנזוג, ניצוץ נקמני בעיני, "אז אתה תרכיב אותה".

רק שהבנזוג בחר משהו שהתגלה כמסובך מדיי. זה נקרא מנורות אייקיו (כנסו לאתר, תלחצו על variations). אני רציתי את הצורה שמופיעה באתר הזה כמספר 27. למרבה הצער, הבנזוג הרכיב את 24, וטען בתוקף שהוא לא רואה כל הבדל בין זה לבין מה שאני רציתי. אוף.

כל פעם מדהים אותי איך אירופים לא יודעים כלום על יהודים. לפני כמה ימים אני יושבת עם אגנה, הליטאית, ומספרת לה שהחודש הזה מלא בחגים יהודים. אגנה, בתגובה: "אה, בדיוק שמעתי על זה תוכנית ברדיו". אני מחייכת, חושבת לעצמי שסוף סוף השבדים מנסים פה ללמד קצת על התרבות שלנו גם, ואז אגנה מוסיפה: "זה נקרא 'רמאדן'"! החיוך נמחק קמעא.

אתמול שרה האיטלקיה שולחת לי סמס: "צ'או עדי. דיברתי עם חברה שלי עליזה והיא אמרה שגם את מוזמנת לאכול ארוחת ערב באוהל!" כמה פעמים ייקח לי להסביר לה שזה לא אוהל, זה סוכה?

רשימת מצרכים יש ואין מישראל:

אתמול, בחלוקת הרכוש אצל רוית ודימה, זכיתי בשקית שלמה של קצח, שרוית ייבאה מישראל. וופי.

לעומת זאת, ההורים שלי שכחו להביא לי את הקשקבל והבורקס. לפחות הטקסטיל שמפו, החוט הדנטלי והכדורי ריח לארון הגיעו בנדיבות.

והם הביאו איתם גם את החדשים של עמוס עוז ואמיר גוטפרוינד, שסבתא שלי שלחה איתם כמתנה. איזה כיף.