עדי בעולם

כשרק התחלתי לצאת עם הבנזוג, סיפרנו אחד לשנייה על ציפיותינו מבית משותף. בין השאר אמרתי שאני רוצה כלב. הבנזוג הסכים ישר, קצת לא התלהב מהסוג שאני רוצה (ברנז זננהאונד), אבל הצלחנו להתפשר על לברדור. העתיד נראה מבטיח.

כשעברנו לגור ביחד הבנזוג הציג את עמדתו אחרי עריכה: כן, הוא רוצה כלב, ברור, אבל רק בבית פרטי. קצת מבאס, אבל כיוון שהוא העלה נקודה חשובה ("את רוצה לטייל עם הכלב במינוס עשרים?") הסכמתי לחכות. בינתיים הסתפקתי במושמוש, האחיין המהמם. ומאוד מאוד רציתי שמישהו אחר בסביבה הקרובה שלי יאמץ כלב.

אז הנה, זה קרה. אורן, ישראלי מהמעגל הקרוב, קיבל אתמול סוף סוף את צ'י, גורת האקיטה שלו. בת עשרה שבועות, כולה מתיקות. כבר נסעתי אליו היום לשאוף קצת כלבלבות. איזה כיף.

מה זה אקיטה, אגב? כלב יפני. ככה הם נראים כשהם בוגרים.