עדי בעולם

אננה פתחה בפרוייקט חדש ושווה - עשר סיבות לגור במקום שאני גרה בו. רק מה, אננה גרה בתל אביב, מקום שגם אני יכולה להעלות עשר סיבות לגור בו בלי להתאמץ. אני לעומת זאת גרה בשטוקהולם, ויש לי סיבה אחת ויחידה לעשות את זה: כי הבנזוג הוא שבדי, והוא עובד כאן, והחלטנו בינתיים ללכת עם הקריירה שלו, בתקווה שהקריירה שלו עוד תוליך אותנו למדינה אחרת. אם לא היה הבנזוג - כבר מזמן הייתי לוגמת שייק פירות תוך הליכה נמרצת בשד' רוטשילד בדרך לאורנה ואלה.

אבל למרות שיש לי רק סיבה אחת לגור פה, אני יכולה להביא עשר נקודות חיוביות למגורים פה. הרי הן:

1. הקיץ. להבדיל ממרחץ הזיעה הקרוי קיץ בתל אביב, הקיץ בשטוקהולם הוא חלום. גם אם מדובר בקיץ אפור וגשום שהטמרפרטורה אינה עולה בו על 15 מעלות, עדיין העיר תהיה ירוקה, נעימה וכיפית לטייל בה.

2. היופי. אין מה לומר, עם כל חוסר חיבתי לשבדיה כמכלול, שטוקהולם היא עיר יפה. בניינים עתיקים, איים, גשרים, פארקים. ובאמצע גם עיר עתיקה אחת יפה מאוד.

3. התחבורה הציבורית: רכבת תחתית יעילה, אוטובוסים שמדייקים על הדקה וכאלה. אם קנית כרטיס לנסיעה אחת, שאמנם יקרה, תוכל לנסוע עם הכרטיס הזה במשך שעה, בכל קו או סאבווי. זה אומר שלסידורים קצרים אפשר להשתמש באותו כרטיס בדרך לשם ובחזרה, או להחליף שני אוטובוסים בלי לשלם.

4. הפארקים: בכל חור. הרבה ירוק, הרבה מים, הרבה עצים, פרחים. המון שטח ירוק לאדם.יש מקום לטייל, יש מקום לעשות פיקניקים, יש מקום לנוח. כיף. בעיקר בקיץ, כמובן.

5. האופניים. אין סיכוי שהייתי נוסעת על אופניים בתל אביב - גם הזיעה שהיתה נוטפת ממני, אבל בעיקר סכנת הנפשות. שטוקהולם לעומת זאת מכוסה ברובה בשבילי אופניים, וגם במקומות שאין בהם שבילים הנהגים יודעים איך לנסוע ליד רוכבי אופניים. נוח ובריא.

6. כריסמס. העיר מתמלאת באורות כריסמס, קישוטים ודוכני אוכל כריסמס: עוגות זעפרן וגלוג חם (יין מתובל). החנויות מקושטות להחריד, הכל מקסים.

7. האוויר: איכשהו, למרות שיש פה לא פחות אוטובוסים מתל אביב, אין תחושת פיח, רק אוויר נקי. חלק מהאוטובוסים נוסעים על מנגנונים טובים לסביבה. זה כנראה קשור.

8. הקוסמופוליטיות: הרבה זרים גרים בשטוקהולם. דיפלומטים, סטודנטים זרים, סתם טיילים. התוצאה היא המון אנגלית ברחובות ובמסעדות, ספרים באנגלית בחנויות, חנויות אוכל אמריקאי, מגוון אפשרויות שירות באנגלית. נוח.

9. חנויות האוכל. האוכל השבדי המקורי הוא לא משהו שאתם רוצים לנסות, אלא אם כן אתם מתים על דגים ברטבים כבדים מדיי. לעומת זאת, יש כמה ירידים שמוכרים אוכל של מהגרים, בהם אוכל איטלקי, אוכל יווני ובלקני (רק קשקשבל אין. ררר), אוכל ערבי, אוכל דרום אמריקאי (הצ'וריסו הכי טובות שאכלתי נמכרות פה בחנות הארגנטינאית. יאממ), וכאלה. יש גם כמה חנויות אוכל אסייאני עם מבחר ממש מצוין.

10. אוקיי, לא הצלחתי למצוא עשירי, בקושי גירדתי תשעה. אז הבנזוג תורם את האחרון: התרבות. מוזיאונים, בית התרבות, תערוכות, חנויות הספרים הגדולות. הוא צודק, רק יש נקודה שחשוב להבהיר ואסור לשכוח: רוב אנשי התרבות הם אנטי ישראלים, תערוכות ישראליות לא מתקבלות כאן בברכה, האירוע של עמוס עוז, למשל, אירע בזכות שמו שהולך לפניו, ולמרות שהוא ישראלי. התקשורת וההוצאה לאור השבדית הקפידו לא להבליט את מוצאו. ולמרות זאת, מנקודת מבט אובייקטיבית, חיי התרבות מאוד עשירים כאן.

זהו. יש גם מקומות אוכל שאנחנו מאוד אוהבים, אבל האמת שהם טובים יחסית לשבדיה ("וואו, מקום שמגיש ארוחת בוקר. כמה מיוחד"), אבל בקנה מידה אובייקטיבי הם לא סיבה לגור פה. הם כן סיבה לקבוע שזו העיר שהכי טוב לגור בה בתוך שבדיה. אלא אם כן אתם חובבים טבע, אבל אני עירונית, אין מה לעשות, ושטוקהולם היא המקום הכי מודרני שיש כאן, תודה לאל.

*עריכה מאוחרת. חרב דמוקלס הזכירה לי יתרון חשוב של שבדיה: רק פה אני אשמע את המשפטים: "העיניים החומות שלך כל כך מיוחדות", ו"ברונטיות זה הכי יפה". נשבעת לכם שאמרו לי את זה. וגם פעם, בעת חישוב סיכויים גנטים שלילדים שלנו ייצאו עיניים כחולות, אמא של הבנזוג נעצה בי מבט נדהם ואמרה: "אבל למה שתרצי עיניים כחולות לילדים? עיניים חומות זה הרבה יותר יפה".