|
עדי בעולם "כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית) |
כינוי:
עדי בעולם בת: 49
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
נובמבר 2005
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
הבוקר בא, שלוש ארבע ולעבודה מדהים איך חוסר הרצון שלי לקום מוקדם בבוקר מבטא את עצמו בדרכים הכי מוזרות בעולם. היום, למשל, כשהשעון צלצל ב-7:25, התמלאתי גל רחמים עצום כלפי הבנזוג. "הבנזוג המסכן", חשבתי לעצמי בעצב אמיתי בשבילו, "עכשיו הוא צריך לקום ולצאת מהמיטה החמה אל המינוס מעלות שבחוץ, ועוד הלכנו לישון מאוחר". עשר שניות אחרי נזכרתי בזעזוע שבעצם אני זו שצריכה לקום, הבנזוג יכול להגיע למשרד מתי שהוא רוצה. אין לי מושג מה גרם לי לחשוב שזה הבנזוג שצריך לקום: אני כבר כמה חודשים טובים קמה בשעה הזו בכל בוקר, לצאת אל הקור שבחוץ, בעוד הבנזוג מתהפך לו בנחת לכיוון השני, מכורבל בשמיכה. ועם זאת, לעשר שניות היום בבוקר, האמנתי באמת ובתמים שהוא המסכן פה. לא עושה לי טוב לקום מוקדם בבוקר.
| |
|