עדי בעולם

בכל נובמבר נהייה כאן חשוך שבא לבכות. בשתיים וחצי בצהריים שקעה השמש היום. היא זרחה רק בסביבות שמונה ועשרים, כך שקיבלנו באמת מעט אור יום. כדי להתמודד עם הדיכאון של החושך, המציאו את הכריסמס ואורות הכריסמס. אפילו אני, שמסרבת להתלהב מכל מסורת שבדית, נמסה קצת מול כל החנויות המקושטות, האורות המנצנצים, ניחוחות העוגות המיוחדות ועטיפות המתנה המיוחדות שרואים פה בכל פינה. אמנם, המוסיקה חוזרת על עצמה (אני מתערבת שבעוד שבועיים אני אהיה מסוגלת להקיא אם אני רק אשמע את הצליל הראשון של ג'ינגל בלס), אבל הרגשת החג והאורות האלה - להיט. קצת אחרי הכריסמס מורידים את כל הקישוטים והאורות, ואז נשארים עם החלק הקשה באמת של החורף - ינואר, פברואר ומרץ, שלושה חודשים קרים וחשוכים, בלי שום חג לצפות לו, אבל למה לחשוב על זה אם אפשר לשקוע באסקפיסטיות של כריסמס. אז הנה, כמה תמונות של המנורות שמקשטות פה כל בניין/קניון/שדרת חנויות:

אבל גולת הכותרת של קישוטי הכריסמס זה חלונות הראווה של NK. אן.קיי הוא הכלבו הכי יוקרתי בשבדיה, המוני בגדי מעצבים ומעצבי פנים במחירי עתק. וכל כריסמס הם מציגים בחלונות הראווה שלהם תצוגות מיוחדות לכבוד החג, שכוללות דמויות שזזות ומוסיקה. כל חלון הוא סצינה אחרת. מקסים מקסים מקסים. זו מסורת שמשפחות מביאות את הילדים שלהם לצפות בחלונות של אן.קיי, לכן קצת קשה למצוא מקום טוב לצילום, אבל עדיין מקסים.

מי אמר בילבי ולא קיבל?

ולא רק זה. בתוך הכלבו עצמו, בכניסה הראשית, יש חלל בגובה ארבע/חמש קומות. שם, הם תולים מהתקרה עץ כריסמס ענק, שמגיע כמעט עד קומת הקרקע. (וחבל, התמונות לא מספיקות בשביל להעביר את הגודל העצום של העץ הזה).

אז כן, אפילו אני, פולנייה עוכרת שמחות, נכנסת לאווירת החג.