עדי בעולם

יוצא שכל האירועים החברתיים שלנו בזמן האחרון סובבים סביב כריסמס. ביום שישי שעבר היינו במסיבת פרה-כריסמס, שערכו דיאנה המקסיקנית והחבר שלה. בתפריט: גלוג (יין מתובל בג'ינג'ר, ציפורן ועוד כמה כאלה, מוגש חם עם צימוקים ושקדים. יאממ), עוגיות ג'ינג'ר, עוגיות לוסיה קאט (שמיניות בצק רך עם זעפרן וצימוקים. שוב, יאממ), לחם כריסמס (שזה לחם שמתובל, כמובן, בג'ינג'ר, זעפרן, ציפורן וכו) וגבינה, ושאר מאכלי חג שכאלה. (יגאל, אני שומעת פה תודה על שלא חיכיתי עם הפוסט עד יום ראשון או מה?).

בין האורחים, חוץ מאיתנו, היו שרה האיטלקיה והחבר שלה, וחבר משותף של שתיהן, אזרח ונצואלי. התפתחה שיחה מעניינת על כריסמס במדינות השונות, ובעוד אני התפעלתי מהעובדות שהם העלו (בוונצואלה אין עץ כריסמס או סנטה קלאוס וגם במקסיקו משהו כזה, בשבדיה במקור לא היה סנטה, רק גמדים קטנים שנראו כמו סנטה, אבל היו כמה כאלה, ובאיטליה אוכלים ביום הראשון של החג רק דגים, ובשני בשר), הם חשבו שזה ממש מוזר כשאני הצהרתי שברוב הערים הגדולות בישראל לא מרגישים בכלל את החג. כמה שהסברתי שיהודים, יו נואו, זה לא חג שלנו, הם התקשו לקלוט את הקונספט שהולכים לעבוד כרגיל ביום של כריסמס. נו, טוב.

בסוף הארוחה הוגש תה, וכמנהגי הקרצייתי ביקשתי תה ירוק. דיאנה אמרה שהיא לא בטוחה שיש להם, אבל היא תחפש. היא ושרה הלכו למטבח, ואני הצטרפתי דקה אחרי, כך שיצא לי לשמוע את הדו שיח הבא:

דיאנה: יש את התה המוזר הזה, אולי זה ירוק? תריחי.

שרה: אויש, ריח נורא. היא תאהב את זה.

 צדקה, אגב, זה היה תה ירוק יפני.

מזג האוויר התחמם היום, ויש מעלה אחת. פלוס מעלה אחת (!). מייד יצאנו לטיול. ביקרנו בשני ירידי חג מולד שונים. אחד בקונגסטרהגורדן (הגן של המלך, בתירגום חופשי), שזה זה

ואחר בעיר העתיקה, שם גם שתינו גלוג מדוכן שמוכר אותם. אין כמו יין חם כשהכל קפוא מסביב.

אפרופו כריסמס, זה הופך את הבנזוג לביתי. עכשיו הוא טרוד במטבח, אופה עוגיות לוסיה קאט. תמונות יגיעו בקרוב. וחוץ מזה, אני חייבת לומר מילה חמה על זעפרן - יאממ. אף פעם לא טעמתי זעפרן לפני שעברתי לשבדיה, אבל פה אי אפשר להתחמק מזה בכריסמס, ואני חייבת להודות שמסיבה טובה. (אורן, אני שומעת את הפרצוף שאתה עושה עכשיו עד לפה. תפסיק, זה טעים!).

וקצת פרסומת בלי בושה: עוז כותב בלוג שמאוד מעניין אותי. יש כמובן סיכוי שזה בגלל שהוא אחי ואני בעלת גאווה באחים שלי כאילו הייתי אמם בעצמי. אבל בכל מקרה, הנה עוז מספר על איך הכיר את אשתו, והנה תשובות לכמה שאלות ברומו של עולם.