בקיץ האחרון רב הבנזוג עם אחותו ריב גדול. כל כך גדול, שהם לא דיברו מאז. זה היה באי של ההורים שלהם, ואמא שלהם הבינה מייד שזה לא הולך להיפתר כל כך מהר. ועל כן, בסופה של אותה חופשה הרוסה, היא אמרה לנו: "מעכשיו תהיה בעיה לחגוג את כריסמס ביחד כל המשפחה, אז נעשה את זה שנה שנה - שנה אחת האחות והחבר שלה, שנה אחת אתם, וחוזר חלילה. אתם - בשנה הבאה". כלומר, בדרכה השבדית היא הודיעה לנו שהשנה אנחנו לא מוזמנים.
עם התקרבות הכריסמס קלטנו שבעצם, מדובר בחג הכי משפחתי שיש, ואנחנו לא מבלים אותו עם המשפחה. אני עוד יכולה לשרוד את זה - זה לא שגדלתי על ברכי סנטה קלאוס, אבל הבנזוג התעצב מאוד. זו הפעם הראשונה בחייו שהוא לא יחגוג כריסמס עם המשפחה, הוא הקפיד לחזור לשבדיה לחג גם בשנותיו בארה"ב ובישראל. שקלנו לנסוע לישראל, אבל בגלל שהחג יוצא על סופ"ש, יוצא שיש מעט מאוד ימי חופש, ובכל מקרה, בארץ הוא לא ממש ירגיש את אווירת החג. שקלנו לנסוע לאיפשהו באירופה, אבל זה מה שעשו בשנה שעברה רוית ודימה, שנסעו לרומא, והם דיווחו שהכל היה סגור ופשוט ביזבוז לנסוע בכריסמס.
אז החלטנו לחגוג בבית. ארוחת חג, מתנות, ממתקים, כל הסיפור. כלומר, גם עץ. קצת מוזר, לקנות עץ. אז ראשית כל, קבלו תמונה, הנה שיח החנוכה שלי:
התמונה חתוכה לא משהו, אני יודעת. אין פה תמונה טובה יותר בשל עצלנות. עם קוראיי הסליחה.
הלאה: את העץ צריך לקשט. החברות הלא יהודיות שלי פה מחזיקות אוסף יפה של קישוטים לעץ, שהולך איתן משנה לשנה, ויש בו מזכרות וכל מיני קישוטים שהן אספו עם השנים. אני לעומת זאת, לא ממש היה לי שום אביזרי כריסמס. אבל היה לי רעיון. ייתכן שזה היה קולה של סבתא שלי במוחי, שאמר "שנכדה שלי תשים עץ כריסמס בבית? אבוי" שנתן לי את הרעיון. החלטתי להכניס טוויסט יהודי. לקשט את העץ במגיני דוד.
ורק לצורך ההסבר: לא מדובר בשילוב מופרך לגמרי, קישוטי כריסמס שבדים מסורתיים רבים מעוטרים גם במגיני דוד. כל כך לא מכירים פה יהדות שהסמל הכי יהודי נחשב לקישוט כריסמס. למעשה, בכריסמס שנה שעברה, עת ביקרה אותי חגית מקליפורניה, טיילנו בעיר העתיקה והגענו אל הכנסייה הגדולה, שעל שער הכניסה שלה התנוסס מגן דוד ענק. "באמצע העיר העתיקה כזה בית כנסת גדול", התרשמה חגית ונתנה למגן הדוד לבלבל אותה. בקיצור, מגן דוד זה ממש מתאים לכריסמס. ולחנוכה. אחח, מיזוג דתות שכזה אצלי בבית. פרס נובל לשלום מייד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
