אז סוף סוף ישנתי כמו שצריך. עשר שעות שינה נעימות ומתוקות. לקח לי קצת זמן להבין מה זו ההרגשה המוזרה הזו שתפסה אותי כשקמתי, אבל אז הבנתי: אני לא עייפה. זה חדש. וגם, היה מוזר להתעורר באור יום, כי בד"כ כשאני קמה השעה שבע ורבע, בחוץ חושך מוחלט, ורק כשאני מגיעה לעבודה (שמונה ורבע) מתחיל להיות יותר אור. אז היה מוזר. לא עייפה, אור בחוץ. איזה כיף.
אז פתחנו את היום בלשים את המתנות שלנו מתחת לעץ. הרבה מתנות. במשפחה של הבנזוג נהוג לקנות מתנות בעשרות. זה היה פאדיחה בכריסמס הראשון שעשיתי עם המשפחה שלו: קניתי לו חמש, משוכנעת ששיחקתי אותה ואני החברה השווה ביותר בעולם. לא היתה נבוכה ממני כשהחבר של אחותו העניק לה ברוב טקס משהו כמו עשרים וחמש מתנות, והיא לו בחזרה, וגם הבנזוג נתן לי משהו דומה. אחותו סקרה אותי במבט קר בכל פעם שהחבר שלה העניק לה עוד מתנה. היה באמת מביך. אז לכריסמס הבא כבר הגעתי מוכנה, כולי מצויידת בהמון מתנות, ומאז שמרתי על העניין הזה.
את הכריסמס הזה אנחנו מבלים רק שנינו (למרות שאמא שלו תגיע לכאן ליום האחרון של החג). זה חסך לנו קניית הרבה מתנות, כי עכשיו קנינו רק אחד לשנייה וההפך. אבל עדיין, עשינו את זה במסורת המשפחה שלו, מה שאומר הרבה מאוד מתנות מתחת לעץ.
מצחיק, אני שומעת שבארץ שלגים וחורף. פה, דווקא בערב הכריסמס, היה שמשי ונעים (כלומר, פלוס שתי מעלות, אבל עדיין, עם שמש). אז יצאנו לטייל, להנות מרגעים נדירים של שמש. עלינו אל הפארק שבראש הגבעה שבקצה הרחוב שלנו. בפארק הזה שוכן מבצרון קטן. הנה הוא, באור השמש.
חיכינו שם עד השקיעה (קצת לפני שלוש) וירדנו בחזרה הביתה. עכשיו אני הולכת לעשות את ארוחת החג (הבנזוג הכין את חלקו - כדורי בשר שבדים והם - כבר אתמול בערב), ואחרי הארוחה - פתיחת המתנות. יהיה מעניין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
