ואתמול עשינו בערב מסיבת חנוכה קטנה. ראשית, תודה לכל נותני העצות, צדקתם! הוספת ביצים, קמח, וסחיטה כדבעי של העיסה העניקו לי לביבות מוצקות כעופרת יצוקה. משו משו. דווקא היה טעים מאוד.
אבל נתחיל מההתחלה. מי היה? פורד ובלונדתו, אורן, איליה (שבדי יהודי חביב מאוד) שהגיע בלי אשתו (כמו שהוא הסביר לנו: היא דווקא יכלה לבוא, אבל את התינוקת היה להם קצת קשה להשאיר לבד), ואנחנו.
באוכל: לביבות תפו"א ובצל, לביבות בטטה ופלפל צ'ילי, לביבות תפו"א ובטטה (מעשה ידי פורד), קצת סלטים מסביב ובראוניז לקינוח.
פצחנו בהדלקת הנרות. פורד הביא איתו חנוכיה ונרות, כך שהכל היה מוכן. רק אנחנו לא היינו מוכנים, מסתבר. אורן, שמתפקד על תקן הרב של החבורה (כולל לשמור כשרות!) השתעל קלות ואמר: "לברך על הנרות בשבת?" "לא"? השתאינו. "לא!" קבע אורן. "שבת כבר נכנסה במילא, אז לברכה אין משמעות, שכן במילא אסור". שלחנו בו מבטים נזופים, והדלקנו בלי ברכה.
משם לאוכל. היה חביב, איליה הפליא בבדיחותיו (כולל סיפור על איך הוא למד את המילה העברית "פה", כמו "נס גדול היה פה", והוא הצליח לשלב בסיפור זונה ושני ערבים. תודו שמוכשר), אורן ענה לו בהערותיו העוקצניות המצחיקות משלו, איליה גמר אותנו מצחוק כשקרא לאורן "במבי" (אפרופו, אורן, חשבתי על זה. זה שם שממש מתאים לך, יש לך את ריסי העופר האלה. מעכשיו - אתה במבי. אל תענה לי. שקט!!!), ופורד שלף בקבוק שמפניה, שכולנו הצטווינו לטעום ולומר מה דעתנו, כי הוא נשקל לקראת החתונה. בקיצור - היה מוצלח.
ועכשיו, לחגיגות הסילבסטר. עוד יגיע דיווח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
