עדי בעולם

הכנתי פשטידה לארוחת הצהריים מחר. סידרתי יפה בתבנית, הכנסתי לתנור לחצי שעה, ומיהרתי בינתיים למחשב.

שלושת רבעי שעה אחר כך, נתקלתי באחד הבלוגים במילה "פשטידה". זה מצלצל מוכר, חשבתי לעצמי. שנייה אחרי זה קפצתי מהכיסא ורצתי ריצת אמוק למטבח. הפשטידה יצאה, איך נאמר, שחומה משהו. קצת קראנצ'י. אם היה לי חוש ריח טיפה פחות עלוב ממה שיש לי, יכול להיות שהייתי נזכרת בה עוד לפני.

יש שמפו אחד שאני מאוד אוהבת. אין להשיג אותו בשבדיה, או בישראל, אז בכל פעם שהבנזוג או אני נמצאים בגרמניה/אנגליה, אנחנו קונים אותו שם. לכן, מה שמחתי לגלות בקבוק שלו בחנות "הכל בדולר". הסבר קצר: החנויות הזולות פה הן לא בדיוק הכל בדולר, כי תמיד זה יקר יותר מדולר אחד, אבל יש להן דברים מאוד זולים, ולפעמים אפילו מותגים שאין בשבדיה, כי הן מביאות עודפי ייצוא מכל אירופה. זו הסיבה שבהרבה מקרים על המוצרים שלהם יש כיתוב בגרמנית/דנית/צרפתית. על בקבוק השמפו הזה היה כתוב בספרדית. לא היה איכפת לי.

רק שמשהו היה קצת מוזר. בפעמיים שחפפתי עם השמפו הזה הוא לא ממש הקציף, וגם השיער שלי לא נראה משהו אחרי. היום נשברתי, התקשרתי לדיאנה המקסיקנית והקראתי לה מה כתוב על הבקבוק. לקח לה זמן להירגע מהצחוק. "עדי", היא הודיעה לי, "את חופפת עם קרם לחות". אה, זה מסביר את זה.

בכל הפעמים שהלכתי עם הבנזוג וההורים שלי למסעדה בארץ  היו אלה אני או אמא שלי שבחרו את המסעדה. כך יצא שאבא שלי תמיד מצא את עצמו מאוכזב מהמקום. ככה זה אבא שלי, אם המקום לא מגיש סטייק בגודל של חצי פרה, הוא לא יאהב. השיא היה כשהלכנו ל"עין כמונים" ואבא שלי כמעט התעלף לגלות שאמא שלי ואני גרמנו לו לנהוג שלוש שעות כדי להגיע למקום שמגיש רק גבינות וירקות.

בימים אלו יש מצב נדיר: הבנזוג בארץ, בלעדיי, ובמקביל אמא שלי נסעה ללוס אנג'לס. זה משאיר את אבא שלי, לראשונה, חופשי לבחור את המקום לאכול. הערב יצאו הוא והבנזוג לאכול ארוחת ערב. מתערבת איתכם שהוא לקח את הבנזוג ל"פונדק אסא".

(אין לי מושג, הבנזוג אינו עונה לטלפון. כנראה איבד הכרה מעודף כולסטרול).

*עריכה: התנצלויות בפני אבא. הוא כן הצליח למצוא מקום כלבבו בלי להוציא את הבנזוג מתל אביב. הם היו ב"פאפאגיו".