מכירים את המתחם בנמל תל אביב, "הבית לנשים", זה שיש בו חנות של "קום איל פו", קפה של החנות, חנות סקס לנשים ועוד כל מיני חנויות "נשים יוצרות נשים קונות"? ובכן, הבנזוג נלקח לבית הקפה שם לצהריים על ידי זוג מכרים, וחף מכל כתבות יח"צנות למיניהן ויודע רק מה שעיניו רואות, דיווח לי: "אכלנו צהריים בנמל, באיזה מקום של לסביות".
כיוון שאמא שלי שהתה בלוס אנג'לס והבנזוג אינו מכיר מותגים ישראלים יוקרתיים כמו "שוקולד השחר", נשלח אבא שלי לבצע את קניות המכולת שלי ולצייד את הבנזוג בשקית ראויה. אבא דווקא עמד יפה במשימה, וקנה בדיוק כל מה שאני רוצה, בכמות כפולה ממה שהתכוונתי. סבבה לי. ברשימה: שוקולד השחר (כן! אני מודה שנאטלה הרבה יותר טעים, אבל אין כמו שוקולד השחר באפייה. הרבה יותר קל למרוח אותו). עוד מגשי בורקס קפואים ואבקת מרק פטריות. צנוע יחסית, זה רק השלמות לקניות שאני עשיתי בשבוע שעבר.
אל שדה"ת הגיע הבנזוג מלווה באבא שלי, שהיה אמור להעיד בשבילו שהוא אינו טרוריסט מסוכן אלא שבדי אוהב ישראל. לפני שהכיר אותי ונאלץ להגיע לבד לשדה"ת (הוא ביקר בארץ כמה פעמים בשנה לצרכי עבודה), עבר הבנזוג חוויות מסמרות שיער בשדה"ת, מהסוג שגורם לך לתהות למה לעזאזל אנשים ממשיכים לבוא לארץ, אם זה היחס שהם מקבלים. אחרי שהתחלנו לטוס ביחד, חשבתי שהמצב ישתפר. אלא שהתברר שהעובדה שאנחנו מגיעים ביחד לא גרמה לאנשי הביטחון לחשוד פחות בבנזוג, אלא מעכשיו לחשוד גם בי. ככה מצאתי את עצמי הישראלית היחידה בתור של הזרים בנתב"ג. ררר. הבנזוג טוען שדווקא יש שיפור עצום, במקום שהוא יטורטר שעה-שעתיים, שנינו מטורטרים ביחד פחות מחצי שעה. מבחינתי, שלפני זה עברה בדיקה של שלוש דקות, מדובר כמובן בהרעה.
אניווי, אבא שלי ליווה את הבנזוג, והסביר איך הוא קשור אליו. לא ברור אם הם שיכנעו, בגלל שבמקום שיקוף המזוודה הבנזוג התבקש לפתוח אותה ולהוציא פריט פריט ממנה. כך נתקלו הבודקים בשוקולד השחר ובבורקס. הייתם חושבים שזה ישמש להם כהוכחה לסיפורו של הבנזוג, כי מי יקנה שוקולד השחר ובורקס קפוא אם אין לו ישראלית בבית? רק שזה הפך אותו לחשוד עוד יותר, ושוב נקרא אבא שלי אל הדגל, והעיד שכן, בתו בעלת הטעם הקלוקל ביקשה משלוח של שוקולד השחר. הפרצופים שהבודקים עשו אפשר היה לחשוב שאוסאמה בין לאדן מנסה להעלות פצצה גרעינית למטוס.
נחת הבנזוג, ישירות אל מינוס עשר וסופת שלג. מייד העריך יותר את מזג האוויר שהיה לו בישראל. ואילו שרה האיטלקיה נחתה גם היא באותו יום, חזרה מביקור באיטליה. נפגשנו ארבעתינו לארוחת ערב אצלנו אתמול. הארוחה היתה על טהרת הייבוא האישי: אני הכנתי בורקסים ("פירוג ישראלי"), ואילו שרה הביאה קינוח, עוגה שהביאה איתה מאיטליה, והתנצלה: "זה עוגה טוסקנית, לא כולם אוהבים". דווקא היה טעים מאוד (שוקולד, מרציפן ותפוזים. מה יש לא לאהוב?). עם התה שאחרי, הגשתי, ואני מקווה שכולכם יושבים, "עוגת הבית". כן כן, גם אני שונאת "עוגת הבית", בד"כ. אבל מצאתי אחת שממש טעימה: "עוגת שמרים קראנץ שוקולד". לא רק אני אהבתי, גם שרה ממש אהבה, וטענה שזה ממש דומה לעוגה איטלקית, פנר... משהו. אני בטוחה שזה המחמאה הכי גדולה ש"עוגת הבית" כלשהי קיבלה אי פעם.
אפרופו ייבוא אישי, שרה הופתעה לשמוע שאני קונה שמן זית ישראלי ומביאה לכאן. מייד ערכנו מבחן טעימות. באגט טרי (במקרה הכינותי מראש), ושתי קעריות, אחת שמן זית ישראלי ואחת שמן זית איטלקי, מהסוג שמיובא לשבדיה לחנויות פה. אפילו שרה והחבר שלה (אמנם שבדי, אבל גר שנים בספרד) הודו שהשמן הישראלי טעים ביותר.
שרה ממשיכה בקורס שבדית מתקדם, רמה אחת מעל הקורס שעשינו ביחד. כחלק מההתקדמות, היא והחבר שלה עברו לדבר שבדית מעורבת באיטלקית (הוא דובר ספרדית, וזה מאוד מאוד קרוב). זה אומר שהאנגלית שלה, שמאז ומעולם היתה טובה מאוד בשביל איטלקיה ובינונית בקנה מידה אחר, הידרדרה, ועכשיו יותר קל לה לדבר שבדית מאנגלית. אז עברנו לדבר בינינו שבדית, והיא מוכתרת כחברה הקרובה הראשונה שלי שאני מדברת איתה רק שבדית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
