עדי בעולם

אחד הדברים הכי מבאסים בחורף כאן, זה החושך. בימי השפל האמיתיים הזריחה לא מגיעה לפני תשע בבוקר (לא שרואים את השמש או משהו, סתם אור אפור חיוור במקום החושך המוחלט), והשקיעה בשתיים וחצי בצהריים. זה ממש מבאס כשמתחילים לעבוד בשמונה בבוקר, והדרך אל העבודה נעשית בחושך לילה. אני שונאת לקום לפני השמש. זה מזכיר לי את הצבא.

כך שממש משמח שהימים מתחילים להתארך שוב. הזריחה היום היתה בשמונה ורבע! ולא רק זה, גם השמש עצמה הופיעה. אמנם מינוס חמש, אבל עם שמש. במקרה הכינותי מראש צמד תמונות של הזריחה, בדרך לעבודה.