אתמול בערב ישבנו אצל איליה כמה חברים, ישראלים ושבדים. איליה עצמו הוא יהודי שהיגר לשבדיה מרוסיה, כך שאת רוב ילדותו הוא עבר תחת השלטון הסובייטי. זה אומר שהוא לא תמיד כל כך מכיר את זכרונות הילדות שהאחרים מדברים עליהם. ככה למשל דיברנו על הסרט "במבי". אני אמרתי שזו ממש טראומה בעיני, אני זוכרת איך בכיתי בגיל שמונה, כשהציידים הרגו את אמא שלו. איזה מן סרט זה לילדים? זה היה הדיכאון הראשון בחיי, אני חושבת. כמה ימים אחרי הסרט עוד הייתי עצובה.
סביב השולחן הסכימו איתי, ואשתו של איליה תיארה גם היא את העצב שהסרט עשה לה, וכך התגלגלה השיחה כשרק איליה שותק, כי זה אחד החורים שיש לו מהילדות, סרטים של וולט דיסני, שמן הסתם לא הגיעו לברה"מ. אבל אחרי שהשיחה נמשכה דקות יצא שכולם הסתכלו עליו לקבל איזושהי תגובה, אז איליה אמר: "אני זוכר כשברז'נייב מת"... כל השולחן התחיל לצחוק, ואיליה הוסיף: "כולם בכו ימים".
היום בבוקר ישבתי עם הבנזוג במקום הבראנצ'ים שקרוב לבית שלנו. מצד אחד אנחנו לא סובלים את המקום, כי אף פעם אי אפשר להשיג שם שולחן וצריך לחכות, מצד שני אנחנו מתים על המקום כי הוא מגיש פאנקייקים מעולים וזה גם המקום היחיד שמצאנו בשבדיה שמגיש ביצים, סלט, בייגל ושאר דברים שבעולם המודרני מוכרים כארוחת בוקר ופה לא שמעו עליהם בבתי הקפה.
אניווי, כמו תמיד נאלצנו לחלוק שולחן. והפעם ישבו איתנו בשולחן צמד בלונדיניות מהממות, באמת, מהשבדיות היפות באמת, כוסיות של החיים (סליחה סבתא), החזיקו ידיים והתנשקו. הבנזוג בהה בהן קצת, עד שביקשתי ממנו בנימוס לנגב את הריר ומהר, והבנזוג הסביר שהוא פשוט רעב, מכאן הריר, והוא לא בוהה בהן, למרות שכמובן אין לו שום דבר נגד לסביות, בייחוד לא כאלה יפות, אלא פשוט הן יושבות בכיוון שמהן תגיע המלצרית עם הפאנקייקים שלו, כמובן.
אבל אני מודה שגם אני בהיתי בהן קצת. הן היו ממש יפות.
לעניין הדיון מקודם: עכשיו אני חושבת על זה שאת "מלך האריות" ראיתי בגיל 20, ולקחתי את זה לא פחות קשה מאת "במבי". הקטע הזה שאבא שלו מת, ועוד עם ייסורי מצפון שזה באשמתו, מה הם חושבים לעצמם בדיסני? איזה מן סרט ילדים זה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
