עדי בעולם

מסיבת רווקות שבדית היא בדיוק ההפך ממסיבת רווקות ישראלית. באלה הישראליות שאני הייתי בהן, הרעיון היה לפנק את הכלה ואת אורחותיה, להכין להן ארוחת בנות עשירה, ללכת לספא מפנק, להציף את הכלה במתנות מקסימות, ולהנות באופן כללי. זו השבדית, לעומת זאת, נועדה בעיקר להביך את הכלה. יש אגב גם גירסה גברית, והיא הרבה יותר גרועה מרק להביך את החתן. כבר שמעתי על החתן שנחטף בידי חבריו, השתכר לחלוטין, ואז חבריו העלו אותו על רכבת מאוחרת, עם כרטיס לכיוון אחד,  למרחק 400 קילומטר ממקום החתונה שלו. וזה היה יום לפני החתונה, מה שאומר שאת יום החתונה הוא בילה בהנג אובר מטורף, לחוץ בהיסטריה להשיג כרטיס חזרה ולהגיע לחתונה של עצמו.

במסיבות הרווקות שראיתי, לעומת זאת, יוצאות הבנות ומטילות על הכלה משימות מביכות. אחת שיצא לי לצפות בה היתה בעת פיקניק בפארק בגטבורג, העיר השנייה של שבדיה. לידינו ישבה קבוצת בנות, וביניהן בחורה אחת עונדת מוצץ ענק קשור לשרוך על צווארה וכתר לבבות אדומים על ראשה, הלא היא הכלה. בשלב מסויים הן הטילו עליה לנשק את הגבר הראשון שהיא תמצא בפארק. ראיתי אותה פונה אלינו, ושלחתי לה מבט שאמר שאם היא רק תתקרב אל הבנזוג היא תמצא את עצמה עם פחות שחלה אחת. זה עזר, ובסוף היא נישקה איזה קשיש תמים שעבר שם. כן, עם לשון.

לא ממש חשבתי שייצא לי להשתתף במסיבה כזו, כי האמת היא שרוב חברותיי הקרובות כאן הן לא שבדיות, אלא כאלו שהגיעו לכאן בעקבות בן הזוג השבדי שלהן (להלן: החבורה הבינלאומית שלי - איטלקיה אחת, ליטאית אחת, מקסיקנית אחת, אמריקאית אחת ומספר תואם של גברים שבדים). רק שפורד חשב אחרת. וככה הגיעה אליי הזמנה למסיבת הרווקות של הבלונדה, לקראת נישואיהם הקרבים.

הלו"ז של המסיבה הימם אותי קצת. מסתבר שהחברות של הבלונדה לקחו קשה את העניין של "לא באנו להנות". ראשית, הלו"ז המפורט של המסיבה התחיל בשמונה בבוקר. ביום שבת. שמונה בבוקר ביום שבת. אז תיכננו החברות של הבלונדה לחטוף אותה (אם החתן או הכלה השבדים יודעים מתי המסיבה שלהם מדובר בכישלון אמיתי. כאן חוטפים את החתן/כלה למסיבה שלהם!). אחרי החטיפה - ארוחת בוקר ושמפניה. אחרי ארוחת הבוקר - היאבקות סומו. הייתי משוכנעת שאני לא מבינה נכון, אז שאלתי את הבנזוג מה זו המילה הזו בשבדית, "סומו". "בדיוק כמו באנגלית", ענה לי הבנזוג, "ההיאבקות היפנית הזו". אוקיי. אחרי ההיאבקות - שיעור ריקוד אפריקאי, שיצולם בווידיאו וישודר בחתונה. שאלוהים יעזור! אני גם ככה מאותגרת ריקוד. אחרי הריקודים - מרחץ טורקי. אחרי המרחץ - ארוחת ערב, ואז יציאה לשתות.

אלה מכם שמכירים אותי יודעים שמאוד לא כדאי לפגוש אותי מוקדם מדיי בבוקר. לכן החלטתי לעשות טובה לבלונדה ולחברותיה ולהגיע ישירות לפעילות שאחרי ארוחת הבוקר, היאבקות הסומו. וככה מצאתי את עצמי היום בבוקר קמה בתשע ויוצאת אל כתובת מסויימת במרכז העיר. מצאתי שם את הבלונדה, ישובה על הרצפה, עיניה קשורות, כתר נוצץ לראשה וכוס שמפניה בידה. הקיפו אותה חבורה של בנות שבדיות ענוגות ושבריריות, כולן אוחזות שמפניה ומצחקקות. מייד נערכה לי הכרות עם כולן, ובאיזשהו שלב כמובן איבדתי את המעקב של איך קראו למי, למרות שאני די בטוחה שלפחות לחצי מהן קראו סיסיליה. מה שמחתי לגלות שם חומת עיניים אחת. בד"כ אני חומת העיניים היחידה, ומרגישה בולטת כמו שחור בשדה כותנה.

אניווי, בחנתי את חבורת הבנות, כולן רזות ונידפות, והחמאתי לעצמי שאני בטח מנצחת את כולן בלי בעיה בסומו. אני הייתי בצבא הישראלי! לי יש חמישה קילו יותר מלכל בחורה שם! וחוץ מזה, הן כבר אחרי ארוחת בוקר מלאת שמפניה ואילו אני פיכחת לחלוטין!

כבר אמר יוליוס קיסר הטלוויזיוני שזה היבריס רק אם אתה נכשל. ובכן, נכשלתי. מסתבר שהיאבקות הסומו הזו היא באמת כמו סומו. המארגן של זה הביא איתו חליפות מיוחדות, כל אחת שוקלת משהו כמו שלושים קילו ומעוצבת בצורת מתאבק סומו אמיתי - כלומר מי שלובשת אותה מקבלת צורת מתאבק, עם כרס ענקית, ישבן ענק וזרועות עצומות. זה מהצוואר עד כפות הרגליים, ואילו על כפות הידיים מלבישים מן כפפות ענק מגושמות שמנטרלות את הידיים. כלומר, אפשר רק לדחוף את המתאבקת השנייה ובלי מכות של ממש.

הוחלט לעשות טורניר, כולן נגד כולן, וסופרים נצחונות. עד שהגיע תורי כבר שתיתי שלוש כוסות שמפניה, והייתי לא פחות שיכורה משאר הבנות. נדהמתי לגלות כמה כבדה ומגושמת החליפה הזו שלובשים. את אחד הקרבות הפסדתי פשוט כי איבדתי שיווי משקל מהחליפה ונפלתי לבד בשנייה של שריקת הפתיחה. בקרב אחר לעומת זאת העיפה אותי אחת הבחורות היותר רזות כל כך חזק שעפתי על הקיר והתרסקתי על הרצפה (אה, לא לדאוג, החליפות כל כך מרופדות מכל הכיוונים שלא מרגישים כלום כשנופלים). גם כשניצחתי בקרב לא ממש הבאתי כבוד לעצמי - פעמיים היפלתי את הבחורה מולי ומייד נפלתי עליה בעצמי. יצא שבסוף המאזן שלי היה 5:4, שזה אמנם חיובי, אבל זה אומר גם שהפסדתי לארבע בחורות רזות ממני. ררר. (פורד, תרגיע ומייד - את הבלונדה דווקא ניצחתי).

אחרי היאבקות הסומו יצאנו כולנו, די מתנשפות, לארוחת הצהריים, שהוגשה בבית החברה הטובה של הבלונדה. תוך כדי האוכל נערך משחק. מתברר שהחברה הטובה של הבלונדה ואחותה צילמו בווידיאו את פורד, עונה על שאלות הקשורות לזוגיות שלהם. הרעיון היה כזה - כולנו צפינו בשאלה, עצרנו את הסרט, הבלונדה ענתה על השאלה, ואז המשכנו בסרט, לראות מה פורד ענה. דווקא הם ענו אותן תשובות לרובן המוחלט של השאלות. וואו. הבנזוג ואני היינו כושלים בשאלון הזה כישלון חרוץ.

אחרי ארוחת הצהריים יצאנו שוב אל המקום של הסומו. הפעם חיכתה לנו שם מדריכת הריקודים. הבלונדה, עיניה קשורות, הופשטה מבגדיה והולבשה במן חותלות אייטיז ושמלה לבנה ילדותית. ואז פצחנו בשיעור הריקוד. הוכחתי לעצמי מה שידעתי תמיד - קורדינציה זה לא התחום שלי. באורח קבוע הנפתי את היד הלא נכונה או את הרגל הלא נכונה (תירצתי את זה לבנות בזה שאני מתבלבלת בין ימין לשמאל בשבדית. מה שלא אמרתי להן זה שאני מתבלבלת בין ימין לשמאל גם בעברית). לחשוב שהזוועה הזו צולמה בווידיאו ותוקרן בחתונה מול כל האורחים. נראה לי שאני לא אגיע לחתונה או משהו...

למרחץ הטורקי שאחרי הריקודים כבר לא המשכתי - זה לא חינני בכלל לראות אותי בסאונה עם האסטמה שלי. כאן נגמר היום שלי במסיבת הרווקות. את הבנזוג פגשתי כולי דואבת ותפוסת שרירים, מכמה קרבות סומו ושעה של שיעור ריקוד. אני באמת לא בכושר. ברגע שיפסיק פה השלג אני חוזרת לאופניים. באמת.