לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עדי בעולם


"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)
כינוי:  עדי בעולם

בת: 49





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2006    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2006

קן נחשים


הנחש היה ירוק. היה לו פרופלור בקצה הזנב, והוא התקדם בקפיצות. למעשה, אלמלא ידעתי שזה נחש, לא הייתי מנחשת. הוא עבר בין אמא שלי לאחי הקטן, בחדר החשוך שהיינו בו, ונעצר מולי. בהיתי בו, אמא שלי אמרה בזעזוע "מה זה", ואני הרגשתי את האימה הרגילה שתוקפת אותי ברגעים האלה. ואז הוא קפץ עליי, נכנס לי לחולצה, הרגשתי אותו עובר לי בגב, בבטן...

 

התעוררתי צורחת.

 

נתחיל מההתחלה. צירוף רע של השבוע הכי לחוץ בעבודה, עם אווירה מעפנה במשרד, שיפוצים רועשים במיוחד בבניין, פיגומים ליד כל החלונות שלי וכל זה כשהבנזוג בקנדה לשבועיים, דירדר אותי לשפל לא רגיל. מעבר למצב רוח שפוף במיוחד, גיליתי שאני לא ישנה כמו שצריך.

 

היום, משתוקקת לקצת יותר שינה, הודעתי למשרד שאני אגיע מאוחר יותר. כיוונתי את השעון לשמונה במקום לשבע ורבע. תקעתי פקקי אוזניים כדי שהשיפוצים לא יעירו אותי (הזונות מתחילים בשבע ועשרה), כיביתי את האור בחצות וניסיתי להירדם. לא ממש הלך, למרות שאני קרועה. כשכבר נרדמתי החלום הראשון הביא אותי למצב שאני מרביצה למישהו () שמגיע לו, ולא משנה כמה אני מנסה להכות בו חזק, אני לא מצליחה לגעת בו. התעוררתי די מתוסכלת, וניסיתי להירדם שוב.

 

החלום הבא שאני זוכרת היה הנחש. בתור בעלת פוביה מנחשים, סיוטי נחשים (כן, אני יודעת מה פרויד היה אומר. עשו לי טובה, אני לא מפחדת מזין - סליחה סבתא - אני מפחדת מנחשים) תוקפים אותי אחת לכמה זמן. בד"כ הם אחרים: אני צריכה לעבור ברחוב או להיכנס לחדר כשאני יודעת שיש שם נחש או נחשים, אני רואה את הזנבות שלהם, או אותם מקופלים בעיגולים בקצה של השביל, אבל אני חייבת לעבור בו. החלום הזה היה שונה. קודם כל, הנחש של החלום היה ירוק עם פרופלור בקצה, שאני מודה זה ביזאר. חוץ מזה הוא דילג, תנועה לא אופיינית לנחשים. ואחרון חביב, הוא נגע בי, מה שלא קורה לעולם.

 

אז התעוררתי בצריחה. השעה היתה שבע בבוקר. שעה לפני שהייתי אמורה לקום ביום המיוחד לשינה שלי. ידעתי שהלך עליי, אין סיכוי שאני ארדם שוב, למרות שאני קרועה. התחננתי לפני עצמי להירדם שוב. ניסיתי לחשוב מחשבות מרגיעות, להיזכר בדברים טובים. בתוך שנייה התחלתי לחשוב על העבודה שמחכה לי. הלכה השינה. ביזבזתי שעה בלשכב במיטה ולהתעצבן. קמתי על רגל שמאל חבל על הזמן.

 

היום חלף מהר - יתרון של לחץ בעבודה. הודעתי עכשיו שוב שאני אגיע מאוחר מחר. אני רוצה לישון כמו שצריך פעם אחת. נראה איך יילך. לילה טוב.

נכתב על ידי עדי בעולם , 6/4/2006 00:48   בקטגוריות מוקדם מדיי  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עיזה פתטית מצלם אנוש ב-8/4/2006 16:30



434,078
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)