הנחש היה ירוק. היה לו פרופלור בקצה הזנב, והוא התקדם בקפיצות. למעשה, אלמלא ידעתי שזה נחש, לא הייתי מנחשת. הוא עבר בין אמא שלי לאחי הקטן, בחדר החשוך שהיינו בו, ונעצר מולי. בהיתי בו, אמא שלי אמרה בזעזוע "מה זה", ואני הרגשתי את האימה הרגילה שתוקפת אותי ברגעים האלה. ואז הוא קפץ עליי, נכנס לי לחולצה, הרגשתי אותו עובר לי בגב, בבטן...
התעוררתי צורחת.
נתחיל מההתחלה. צירוף רע של השבוע הכי לחוץ בעבודה, עם אווירה מעפנה במשרד, שיפוצים רועשים במיוחד בבניין, פיגומים ליד כל החלונות שלי וכל זה כשהבנזוג בקנדה לשבועיים, דירדר אותי לשפל לא רגיל. מעבר למצב רוח שפוף במיוחד, גיליתי שאני לא ישנה כמו שצריך.
היום, משתוקקת לקצת יותר שינה, הודעתי למשרד שאני אגיע מאוחר יותר. כיוונתי את השעון לשמונה במקום לשבע ורבע. תקעתי פקקי אוזניים כדי שהשיפוצים לא יעירו אותי (הזונות מתחילים בשבע ועשרה), כיביתי את האור בחצות וניסיתי להירדם. לא ממש הלך, למרות שאני קרועה. כשכבר נרדמתי החלום הראשון הביא אותי למצב שאני מרביצה למישהו () שמגיע לו, ולא משנה כמה אני מנסה להכות בו חזק, אני לא מצליחה לגעת בו. התעוררתי די מתוסכלת, וניסיתי להירדם שוב.
החלום הבא שאני זוכרת היה הנחש. בתור בעלת פוביה מנחשים, סיוטי נחשים (כן, אני יודעת מה פרויד היה אומר. עשו לי טובה, אני לא מפחדת מזין - סליחה סבתא - אני מפחדת מנחשים) תוקפים אותי אחת לכמה זמן. בד"כ הם אחרים: אני צריכה לעבור ברחוב או להיכנס לחדר כשאני יודעת שיש שם נחש או נחשים, אני רואה את הזנבות שלהם, או אותם מקופלים בעיגולים בקצה של השביל, אבל אני חייבת לעבור בו. החלום הזה היה שונה. קודם כל, הנחש של החלום היה ירוק עם פרופלור בקצה, שאני מודה זה ביזאר. חוץ מזה הוא דילג, תנועה לא אופיינית לנחשים. ואחרון חביב, הוא נגע בי, מה שלא קורה לעולם.
אז התעוררתי בצריחה. השעה היתה שבע בבוקר. שעה לפני שהייתי אמורה לקום ביום המיוחד לשינה שלי. ידעתי שהלך עליי, אין סיכוי שאני ארדם שוב, למרות שאני קרועה. התחננתי לפני עצמי להירדם שוב. ניסיתי לחשוב מחשבות מרגיעות, להיזכר בדברים טובים. בתוך שנייה התחלתי לחשוב על העבודה שמחכה לי. הלכה השינה. ביזבזתי שעה בלשכב במיטה ולהתעצבן. קמתי על רגל שמאל חבל על הזמן.
היום חלף מהר - יתרון של לחץ בעבודה. הודעתי עכשיו שוב שאני אגיע מאוחר מחר. אני רוצה לישון כמו שצריך פעם אחת. נראה איך יילך. לילה טוב.