עדי בעולם

אחרי כמה ימים של עייפות ממש קורעת, יצאתי אתמול מהעבודה מוקדם, מילאתי אמבטיה, הדלקתי נרות, ועצמתי עיניים באמבטיה. משם נכנסתי למיטה, לשנ"צ של ארבע שעות כמו כלום. איזה כיף.

הרקע: המשרד. הנהג השבדי נכנס למשרד של עדי לבוש במעיל עור ארוך עד קרסוליו.

עדי: "שלום, בטמן".

(הנהג בוהה בעדי בעיניים פתוחות לרווחה).

(עדי חוששת ששוב מתחה את גבולות חוש ההומור השבדי ויצרה תקרית בין תרבותית).

הנהג: "אני לא בטמן, אני ניאו ממאטריקס".

עדי (נושמת לרווחה): "כמובן, מה עלה על דעתי".

ערב הפסח מתקרב, והשנה - חידוש! אני המארחת של ליל הסדר. בהתחלה לא חשבתי שזה אתגר, כי כבר עשיתי פה ארוחות ערב לשישה אנשים ויותר, קצת עבודה אבל מתגברים. האתגר הגיע ממקום לא צפוי. ברשימת האורחים יש גם את אורן, שומר כשרות שכמוהו, מה שאוסר עליי לא רק את הבשר הלא כשר או הגשת בשר וחלב ביחד, אלא גם את הפסטות והבצקים למיניהם ("מה, גם חמץ אתה לא אוכל?" שאלתי אותו בהלם, "אתה לא קצת נסחף עם העניין הזה של הכשרות?"). אוי.

אניווי, נניח שזה עוד היה יכול להיות בסדר אם היינו בארץ, בה לכל דבר כמעט יש גירסת כשר לפסח, אבל אנחנו בשבדיה, המדינה בה רוב התושבים לא יודעים שיש כזה דבר, פסחא יהודי, ולמצוא דברים כשרים לפסח זה אתגר אמיתי. כלומר, יש את החנות של הקהילה היהודית, החנות הכשרה היחידה בכל שטוקהולם, אבל אני מעדיפה את האוכל שלי לפני שפג תוקפו והוא תוסס מבפנים.

אז גייסתי את המשפחה. סבא וסבתא מעפולה מאוד שמחו לשמוע שאני עושה סדר כשר ושאני מבקשת שישלחו לי קופסת קניידלך אחת. שבוע אחרי קיבלתי הודעה שמחכה לי חבילה בדואר. במשרד הדואר, הופתעתי לראות את הפקיד סוחב ארגז ענק במקום המעטפה שציפיתי לה. מסתבר שסבא וסבתא, במיטב המסורת שלהם, התקשו לשלוח לי קופסה אחת, ולכן הגיעה חבילה ובה: חבילת עוגיות כשרות לפסח, חבילת עוגיות מצופות בשוקולד כשרות לפסח, ארבע שקיות במבה גדולות כשרות לפסח, חצי קילו אגוזי מלך כשרים לפסח (וממה תעשי את החרוסת? העלתה סבתא שלי טיעון שלא חשבתי עליו בכלל כששאלתי אותה למה האגוזים), שתי קופסאות שוקולד גדולות, ואה כן, קניידלך, שתי קופסאות.

הסבתא מחולון התנדבה גם היא לעזור באירגון הסדר, וכך הגיע לו במייל מתכון משובח לחרוסת, פלוס הצעות מועילות.

עניין החרוסת הזכיר לי משהו אחר: צריך יין מתוק. סבא מעפולה אוחז בתחביב עשיית יין מאז שאני זוכרת את עצמי, וסדר פסח מבושל לעולם עם היין שלו. הכיצד אעשה סדר פסח אצלי בלי היין של סבא? אורן, שרק בגללו התחלתי בכל סיפור הכשרות הזה, היה בדיוק בארץ. הוא נשלח אל ההורים שלי, והתבקש להביא מהם בקבוק יין של סבא. אממה, אמא שלי גילתה תכונות שיכנוע מפתיעות, וגרמה לו להביא לי הרבה יותר. כשאורן פרק את החבילות שהוא סחב בשבילי, גיליתי שאמא שלי שלחה לי: חבילת פסטה כשרה לפסח, חבילת אטריות למרק כשרה לפסח, בקבוק יין של סבא, קופסת שי של יקבי רמת הגולן ובה שני בקבוקי יין, צנצנת דבש וכוס יין. אה, והגדה. "שיואו, כמה סחבת", אמרתי בחשש קל, ואורן ענה בטון חשוד: "זה לא הכל", ושלף גם חבילת ספרים שהזמנתי מזמן באינטרנט ושלחתי להורים שלי במקום אליי. אופס. התנצלתי עמוקות בפני אורן וציינתי לעצמי להגיד לאמא שלי תודה מכל הלב על איך ששיחקה אותה וגרמה לו להביא את כל זה. מואאאאה.

~הפסקה ספרותית שאינה קשורה לפסח: את הספרים הזמנתי מזמן, קצת לפני שבאתי לארץ, היה מבצע לא רע ב"בוקמי". כיוון שמשלוח בארץ הוא בחינם ואילו לשבדיה היה מוסיף לי שישים שקל, החלטתי לשלוח להורים שלי ולקחת את זה משם בעצמי. מובן ששכחתי, וכך נותרו הספרים אצל ההורים שלי, ואני בכלל שכחתי מה קניתי. כך שלקבל את הספרים היה כמו לקבל הפתעות. מסתבר שקניתי את: "עולם הסוף" של אופיר טושה גפלה (בהמלצתה החמה של חגיגית), "ילדים גדולים", החלק השלישי בטרילוגית סופרי הילדים של יהודה אטלס, זה שעוסק בסופרים אירופים, וסוף סוף אני אפענח את סיפוריו של אריך קסטנר אהובי ושל אסטריד לינדגרן גם, וגם את "סומכי", של עמוס עוז, שקניתי כי היה במבצע ואני משלימה אחורה דברים שלא קראתי~

חוץ מזה, אורן סחב בשר כשר מהארץ, ולכן תפריט הסדר שונה מחלבי לבשרי. עכשיו זה הרבה יותר קל. אני חושבת על קבבוני כבש (ברוטב טחינה ירוקה) עם תפוחי אדמה ובטטות ברוזמרין, ושלל אנטי פסטים מסביב. וכמובן מרק, לכבוד זה שיש לי קניידלך ואטריות.

נשאר כמובן רק קניות לכל המסביב, וניקיון. הבנזוג עדיין בקנדה, הוא חוזר רק בערב הסדר עצמו, שעתיים לפני הארוחה, כל שנחסכו ממנו כל הסידורים מסביב. ררר.

השבוע היה מאוד עמוס ולכן טרם הספיקותי לענות להמון מיילים. התנצלות מכל הלב. תשובות יגיעו בקרוב.

אני מוסיפה שני דברים בעריכה:

1. מזל טוב לחגית מזאגרב, שעכשיו בכלל בישראל (אני משתדלת לפרגן יקירתי, אבל קשה ), לשני ימי ההולדת שלה, אתמול והיום. אהבתי את הרעיון הזה של חב"ד.

2. אחרי קריאה של הפוסט הגעתי למסקנה שהוא נראה בדיוק כמו שפארה היתה כותבת לי אותו  אז רק לצורך ההבהרה: אני כתבתי את זה.