הזמזום הזה של המחשב, תענוג.
ארבעה ימים בלי מחשב או קשר לעולם. אההה. ארבעה ימים אצל ההורים של הבנזוג, וזה אומר הרבה שקט, הרבה חושך ("למה כל כך הרבה אור?" נזעקה אמא שלו כשהדלקתי את החשמל במטבח, ומייד כיבתה הכל והדליקה נר אחד קטן לכל הבית), והרבה שתיקות. ככה זה התקשורת במשפחה של הבנזוג. בארוחות אני מדברת הרבה, כדי למלא את השתיקה, בשבדית צולעת, וכולם נועצים בי עיניים, לראות מה זה הרעש הזה שיושב איתם לשולחן.
על הצד הטוב של העניין, זה אומר גם הרבה שינה. עושה רושם שהשלמתי שעות שינה לחצי השנה האחרונה. בממוצע ישנתי עשר שעות ביום. תענוג. בין לבין קמתי לארוחת בוקר עצלה (לחם דני כהה וכבד, גוש גבינה עצום ותה), לאחריה טיול עצל באי (נפלנו על כמה ימי שמש, כמעט עשר מעלות, תענוג), ולאחריו מנוחה ארוכה, כי התעייפנו מאוד בטיול. בלילות נכנסתי למיטה ומייד צנחו עפעפיי, כאילו היה לי יום קורע. כמו שפעם איבחנה אמא שלו, האוויר הצח והבריא מעייף מאוד, ואני מוסיפה: וגם השיעמום.
אבל לא תנוח בלוגרית בישראל. פסחא בכפר קטן באי בשבדיה, זה הזמן לצוד מסורת. ומסורת היתה שם, זה בטוח. מדובר בכפר בעל רוח מסורתית לאומנית חזקה, שמתבטאת לא רק בזה שכולם נוהגים בוולוו, אלא גם בזה שכולם שומרים על מסורות החג. ראשית - יום חג, זה הזמן להניף את הדגל בחצר.
שנית - קישוטי הפסחא. הרעיון פשוט. לוקחים כמה ענפים, מדביקים עליהם נוצות צבעוניות, ומציבים בחצר. אין בית בלי נוצות.
בקיצור, חגיגת מסורת שכזו. אחח, ההקלה להיות חזרה בציביליזציה.
באורח פלא נמחקה כל רשימת הקבועים שלי. אני לא מנויה לבלוגים, מה שאומר שאבוי, איבדתי קשר לבלוגים שמצאתי במשך שנה. אני עובדת קשה על מציאתם בחזרה, אבל אם נעלמתי למישהו מבלוגו, נא הגיבו כאן, ומייד אוסיף בחזרה לקבועים.
שכחתי, יש לי גם תמונה מאחד הטיולים. בעצם שתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
