עדי בעולם

אחת לכמה זמן הבנזוג ואני מחליטים להתעלם מהעובדה שכרטיס קולנוע עולה פה 60 שקל ושאנחנו חננות הנשארים בבית ולא מבלים, והולכים לסרט. הפעם, הסרט שהוציא אותנו מהבית הוא "אקס מן: המפלט האחרון", או פשוט "אקס מן 3".

~כל החברות שלי מעקמות אפן על שאני שוב כותבת על פנטזיה/סרטים של חננות ועוברות לבלוג של שלומיתא~

אבל ראשית, דבר ההגנה. גם אני לא חשבתי לצפות בסידרה הזו, של סרטי האקס מן. אבל כידוע לכן, חברותיי היקרות, אני גרה עם מגה-חנן, האמא של הנרדים, האבא של הדילברטים, פרופסור למתימטיקה. פרופסור למתמטיקה חובב מדע בדיוני, קומיקס ומשחקי פלייסטיישן, אם לדייק. (ועוד לא אוהב כדורגל, מה שמותיר אותי לבד מול הטלוויזיה בימים אלה, אבל נתעלם לרגע מזה).

אניווי, עת עברתי לגור איתו, התפלא הבנזוג שמעולם לא צפיתי ב"אקס מן" הראשון. "איך זה יכול להיות?" התפלא, כאילו אין אדם בעולם שלא ראה את הסרט מבוסס הקומיקס הזה. כיוון שכך, לקח מייד את הראשון בדיוידי ונתן לי מבוא קצר בעל פה: בעולם של אקס מן יש שני סוגי אנשים - אנשים רגילים ומוטאנטים, כאלה שנולדו עם איזו מוטציה שמעניקה להם כוח על כלשהו, והגיוונים רבים. באורח טבעי, האנשים הרגילים מפחדים קצת מהמוטאנטים, ולכן יש קריאות לכלוא אותם, להרוג אותם, לסרס אותם ומה לא.

יש גם דמויות שוות: ראשית, יש את הדמות הראשית, האיש הכי סקסי בעולם האקס מנים, הלא הוא וולברין. וולברין, המתאפיין בשרירים מפותחים, תספורת בעייתית וגילוח מזעזע, הוא בעל תכונה מוטאנטית מעניינת: הוא מחלים במהירות שיא. זה אומר שאם תירו בו, הגוף שלו יפלוט מייד את הכדור החוצה ויירפא בשנייה, כאילו מעולם לא נורה. חוץ מזה, וולברין המסכן היה קורבן לניסויים צבאיים, שהעניקו לו גם תכונה מוטאנטית נוספת: הוא יכול לשלוף סכינים חדות מאוד מהידיים, כך שבאמת לא כדאי להרגיז אותו. פרט לכוחותיו המוטאנטים ושריריו המפותחים, וולברין מצטיין גם באופי של חיית פרא, הוא זעפן, שובר חוקים ולא חברותי בעליל. בעיני, זה הופך אותו לאיש הכי סקסי על המסך. כן, שרוטה, אני יודעת. אבל מי לא שרוטה?

האיש שוולברין סומך עליו הוא הפרופסור. כוחו של הפרופסור הוא קריאת מחשבות ועוד כל מיני פעולות מוחיות די מרשימות. הפרופסור הוא גם מי  שהקים את הפנימייה.

או, הפנימייה. הפנימייה היא בית ספר לילדים מוטאנטים. הפרופסור אוסף אותם מכל ארה"ב. ובבת אחת הם עוברים ממשפחה שמתביישת בהם/כועסת עליהם וסביבה שמחרימה אותם, לבית ספר שבו הם כמו כולם, ועוד עוזרים להם לפתח את המיומנויות שלהם. ואם זה לא מספיק, הפנימייה ממוקמת באחוזה מדהימה, שבשבילה בהחלט הייתי מוכרת כליה (אופציה גם לחלק מהכבד, אם זה יגיע למו"מ), כך שדי סבבה לעבור לשם. יכול להיות שזה מה שמצא כל כך חן בעיני - גיליתי כבר מזמן שאני פריקית של ספרי וסרטי פנימיות ("הכיתה המעופפת", "הארי פוטר", "ללכת שבי אחריו", ואפילו "חיילי צעצוע" הם רק דוגמאות).

בפנימייה מחונכים הילדים לנצל את כוחותיהם כדי לעזור לעולם, וגם שיש לחיות בשלום עם האנשים הרגילים. שזה בדיוק ההפך מהדעה של הסופר-נבל בסרט, מגנטו. מגנטו הוא הסופר-נבל הכי שווה בעיני. זה בגלל שבאיזשהו מקום אי אפשר שלא לחוש אליו סימפטיה. מגנטו הוא ניצול שואה, מספר על היד והכל, שעבר את ילדותו במחנה נאצי. כוחו המוטאנטי מתבטא ביכולת עצומה לשלוט בכל מתכת אפשרית, מה שאומר שאי אפשר לכלוא אותו בשום מקום עם סורגים מברזל, ואי אפשר לאיים עליו בנשק ממתכת, וכו.

מגנטו הוא הרע בסרט בגלל שהוא נגד להסתדר עם האנשים הרגילים. הוא חי תחת תיאורית "הקם להורגך השכם להורגו". מצד אחד הוא עושה דברים נורא מרושעים, מצד שני הוא אומר דברים כמו "לא אהיה נרדף שוב בגלל חריגותי", מה שמייד מעורר אליו סימפטיה, לפחות מצד בעלת טראומה דור שלישי קלאסית כמוני.

יש עוד הרבה דמויות, ושוות, אבל נו, הפוסט הזה כבר נהיה ממש ארוך. אני לא אפרט את הסיפורים של הסרטים, כי זה כבר לספיילר, אבל אפשר לומר שבכולם הקונפליקט הוא בין האנשים הרגילים (אבל הרעים שבהם, אלה שקוראים לחסל את המוטאנטים) למגנטו וחבורתו, ואילו חבורתם של הפרופסור ווולברין מתייצבת להגנת האנשים הרגילים. בדרך יש סיפורי אהבה, סיפורי פנימייה, סיפורי יחסים בין אנשים, והרבה אלימות.

הסרט הראשון היה טוב. הסרט השני היה מעולה. הסרט השלישי ספג כל כך הרבה ביקורת שלילית, שכבר חששנו. אבל חששנו סתם. אוקיי, נכון שהסרט לא טוב כמו השני, אבל הוא בהחלט בידור סביר, והסיפור שלו לא מזלזל באינטלגנציה כמו הרבה סרטים אחרים.

וחוץ מזה, יש שם את וולברין. מה עוד צריך?