מפחיד, הנושא החם העכשווי. לא היכרתי אותה, ראיתי את שמה בתגובות בבלוגים של אחרים, ובפסיביותי כי רבה לא נכנסתי לבלוגה. באיזשהו מקום, אחרי קריאה ביומיים האחרונים, אני שמחה שלא היכרתי. חלק מהפוסטים גורמים לי להקלה, שלא הסתבכתי איתה. חלק מהפוסטים לצער, ומכאן הקלה שאני לא חשה באובדן הזה. כך או כך, הירהורים נוגים תקפו אותי עם ההבנה מי היא היתה. קורבן להתעללות? משוגעת עם קבלות? היא היתה הרבה דברים, אבל גם אמא לשני ילדים. ובסוף היום יוחלף הנושא החם, יגווע זרם הפוסטים, ואי שם ייוותרו שני ילדים ללא אמא.
רק שעכשיו, אחרי שכתבתי על זה, אני ממש לא יכולה לפרוץ בשלל הנושאים הקלילים והאסקפיסטים שאני בד"כ כותבת עליהם. טוב, אני דוחה את פוסט התמונות מהפיקניק עם שרה האיטלקיה וזוגה לאחר כך. וגם את דיון המה אעשה בציריך בסופ"ש הקרוב.
אולי מתכונים? שמחתי למצוא בוויינט כתבה שלמה על רוברבר, אחד הירקות החביבים עליי לקינוח. המתכון של העוגה הכי פשוטה וטעימה בעיני לא נמצא שם: פאי רוברבר. בצק ורוברבר מבושל. כמו פאי תפוחים, אבל עם רוברבר. יאממ.
הדודה כתבה איך גילתה מהו המחזור החודשי באקראי. גם אני ככה. בגיל שמונה התמים הייתי מנויה למעריב לנוער, ושם, באופן קבוע, התפרסמה בעמוד האחרון פרסומת ל"או בה", הטמפונים. לתומי סברתי שטמפונים הם בעצם בקבוקי שמפו קטנים, כלומר שמפונים, ומאיזושהי סיבה עלומה מישהו החליף הט' בש'. רשמתי לעצמי לשאול מישהו, אבל שכחתי מזה. עד שעמדתי עם אמא שלי בתור בבית המרקחת השכונתי, ופתאום קלטה עיני משהו מוכר - קופסת או בה! "אה! אמא!", צעקתי אל אמא שלי, מהקצה השני של בית המרקחת, שמחה שסוף סוף אני זוכרת לשאול. "מה זה טמפונים?" אמא שלי האדימה קלות, כלומר קשות, וגימגמה משהו על צמר גפן. את ההסבר האמיתי שמעתי כבר בבית. שנתיים אחרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
