באחד המיילים קיבלתי קטע מהתוכנית של דידי הררי. דידי מתקשר לחנות של מגה, ומשכנע את הקופאית להודיע בכריזה שהטיסה לניו יורק יוצאת והנוסעים מתבקשים להזדרז. כשהיא מבינה שהוא עבד עליה הוא משנה את הקול לדמות של נהג משאית עם מבטא. ייאמר לזכות הקופאית שהיא לא חוטפת קריזה ומנתקת לו בפרצוף, כמו שאני בטוח הייתי עושה, אלא מקפידה לשמור על טון מתורבת. אני לא מבינה, זה אמור להיות מצחיק, הג'יפה הזו? לא שדידי הררי אי פעם הצחיק אותי, אבל להציק לאנשים בעבודה ואחרי זה גם להתלונן על השירות בארץ.. אני לא יודעת. כלומר כן יודעת. זה פשוט איכס.
הסופ"ש הזה הוא החג הכי שבדי (או סקנדינבי) שיכול להיות - מידסומר. השבדים חוגגים את היום הארוך ביותר בשנה. אכן ארוך. בחצות עוד אור דימדומים, בשלוש כבר זריחה. השבדים מרוצים, אבל פולניה נרגנת שכמוני מאוד לא מרוצה, כי זה משבש לה לגמרי את השינה.
אניווי, כבר היום בבוקר יצאו השבדים ממרכזי הערים אל הכפרים ואל בתי הקיץ. שם הם יסתובבו בריקודים מעגליים סביב עמודים מקושטים בענפים ובסרטים, יאכלו הרינג, תפוחי אדמה צעירים ותותים, ויקנחו בהרבה שנאפס. הרבה מאוד שנאפס.
במידסומר הראשון שלי התרשמתי כראוי מהתרבות המקומית. בשני השתתפתי כאילו אני מבינה משהו. בשלישי כבר התחשק לי להקיא את ההרינג. אין לי שום כוונה לבלות את הרביעי כאן. מרכזי הערים שוממים, הכל סגור, ואם לא נוסעים לכפר לרקוד סביב איזה עמוד פשוט אין מה לעשות שלושה ימים.
אז אני נוסעת לציריך. הבנזוג כבר שם, לענייני עבודה, ואני מצטרפת אליו.
רק שאליה וקוץ בה. בעוד פה יש 21 מעלות קרירות ונעימות, בציריך מתברר חם יותר. אתמול, כשהתקשרתי לבנזוג למלון, מצאתי אותו זועם במקצת. "יש פה פאקן שלושים מעלות!" חירחר מצידו השני של הקו. "שום מקום לא ממוזג במדינה המפגרת הזו!" זו גם עיר יקרה, מתברר. אנחנו משלמים 150 יורו ללילה במלון, ובתמורה מקבלים מלון ממוצע ללא מזגן. התחשק לי קצת לבטל את כרטיס הטיסה כשהבנזוג סיפר לי, אבל לא היה לי נעים להשאיר אותו שם לבד בסופ"ש. אבל אני באמת שונאת לישון כשחם ומזיעים.
אז התוכניות שונו. לא עוד טיול בציריך העיר. הבנזוג מצא מסלול אל האלפים, בדיוק לזמן שיש לנו. אם גם שם חם אני קופצת מאיזה צוק.
מוסיפה לפוסט: את פרוייקט פתקי המונדיאל מצאתי אצל הדודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
