עדי בעולם

הבנזוג ואני ישבנו היום בפאב החביב בתחילת הרחוב שלנו. שולחן בחוץ, שמש נעימה, רוח קרירה, כוס יין לבן צונן, היה נעים.

הברמן בפאב הזה חברותי במיוחד. בכל הפעמים שהייתי שם הוא היה מאוד דברן וחביב. היום הוא יצא אל השולחן שלנו ברחוב, ואמר שהרבה זמן הוא רוצה לשאול אותי אם אני לא במקרה הבחורה האנגלייה חברה של X. אמרתי שלא, אני בכלל לא מאנגליה. "באמת?" הוא אמר, "אז מאיפה את?" הסתכלתי ימינה ושמאלה לראות שאין איזה גורמים עוינים ( כמו חבורת אנרכיסטים עם מדבקות "החרימו את ישראל!" על התיק) מסביב ואמרתי: "ישראל".

שתיקה. החיוך נעלם מהפרצוף של הברמן. שנייה אחרי הוא פשוט הסתובב ונכנס בחזרה. ככה, באמצע השיחה, בלי מילה נוספת. לשנייה חשבתי שדימיינתי את כל זה, כי יש לי נטייה להיות קצת פרנואידית, אבל הבנזוג בעצמו אמר " את ראית את זה?! אני בשוק!".  מיותר לציין שאחרי זה הוא לא החזיר לנו שלום כשהלכנו.

הנה, פחות פאב שכונתי חביב שנלך אליו.