לפני שבועיים היינו בפיקניק עם שרה האיטלקיה והחבר שלה. שרה הודיעה לנו שהם נוסעים לשבועיים בטוסקנה, לגור בבית גדול על אחת הגבעות שם, והחבר שלה שלח אלינו מבט עגום, שממש לא תאם את מה ששרה אמרה. ואז שרה הוסיפה: "ואמא שלי ודודה שלי יהיו איתנו כל השבועיים האלה!" הבנזוג שלח מבט מזועזע אל החבר של שרה, שמצידו שלח עיני תכלת מעונות לשמיים. יהיה מצחיק לשמוע סיפורים כשהם יחזרו.
(אף אחד מהמשפחה של שרה לא דובר אנגלית. החבר של שרה דובר קצת ספרדית, ועל כן המשפחה מרגישה חופשייה לפטפט איתו באיטלקית ללא הפסקה. כשהוא חוזר מהמפגשים הוא מלא סיפורים משעשעים על מה הוא אמר ומה המשפחה ענתה לו. בד"כ דברים לא קשורים לחלוטין).
שני אורחים מגיעים למשרד שלי. אחרי שתמים ענייני העבודה הם שואלים אותי אם יש לי מקום להמליץ להם לאכול בשטוקהולם. אחד מהם צמחוני, אז אני ממליצה להם על מסעדה הודית לא רחוק מהמלון שלהם, ופותחת בתיאור מפליג של המטבח ההודי ויתרונותיו לצמחוניים.
עדי: ..."ויש המון מנות צמחוניות. יש למשל משהו שנקרא סמוסה. זה מן בורקס מטוגן במילוי ירקות. ויש גם"...
אחד האורחים קוטע אותי, מכחכח קלות, ואז אומר: "את לא באמת צריכה להסביר. אני הרי הודי".
אני קופאת שנייה, בוחנת את פניו ומגלה ושאכן, עכשיו כשאני חושבת על זה, קשה לפספס את זה שהוא הודי לגמרי. דומה קצת לאפו מהסימפסונס, למעשה. אהמ.
שני האורחים פורצים בצחוק ומצחקקים כל הדרך החוצה מהמשרד של עדי.
קולגה למשרד של עדי: "הכל בסדר? את קצת אדומה".
עדי: "הממ, לא, פשוט נורא חם כאן. הממ".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
