עדי בעולם

סמס מאמא: "ד"ש מאבא ואמא, שעכשיו בברלין"

סמס מעדי: "וואו! חבל שלא אמרתם לי, הייתי מצטרפת"

סמס מאמא: "עוד לא מאוחר, אנחנו פה עד יום שלישי. המלון יושב ממש על הקופורטסנדאם"

~שואפת אוויר עמוק - אני מתה על הקו-דאם! - עושה הפסקה מסמסים, בודקת מחירים באינטרנט, מוצאת כרטיס ב-200 דולר~

סמס מעדי: "אני אגיע ביום ראשון בצהריים"

עברו חמש שנים בדיוק מאז הביקור האחרון שלי בברלין. הייתי אז במשלחת מהעבודה, ולמרות הלו"ז הצפוף היה ברור שברלין ממש כיפית (נו, למרות הנסיבות ההיסטוריות והכל, ברור שאני עדיין אלך לאנדרטה של השואה). יש לי כמה מקומות ששמרתי בזיכרון, והייתי ברוב הקלאסיקות (הרייכסטאג, צ'ק פוינט צ'ארלי וכו) אבל אם מישהו רוצה להמליץ על מסעדה טובה/חנות מעניינת/מקום טוב לראות, אני אשמח.

אבא שלי רק ציין שנלך לגן החיות. גן החיות של ברלין. האם אני היחידה שישר חשבה על זה? -

"בינתיים האטה הרכבת את מהלכה. לעיני אמיל הבהיקה מבעד לחלון רשת מסילות הברזל, המשתרעת לכל צד. הנה הגיעו לרציף. שני סבלים אצים אל הקרונות, בתקוותם להשתכר משהו.

הרכבת עצרה ונעמדה!

הביט אמיל בחלון וראה שלט גדול תלוי מעל לפסים ועליו כתובת באותיות שחורות:

תחנת הגן הזואולוגי"

(אמיל והבלשים, בתירגומו של אלתר אילי, 1956, עמ' 66).

אני יוצאת בעקבות אמיל!

ובמעבר חד: חזרתי לעשות מרתונים של הסידרה המשובחת "באפי". אויש, איזה סידרה מבריקה ומפוספסת על ידי מבוגרים. אניווי, באחד הפרקים מופיע סקופילד מפריזון ברייק, שווה שכמוהו. הוא משחק שחיין בנבחרת השחייה של בית הספר. ברור שהוא מת (בערך) בסוף, אבל הבשורה המשמחת היא שעכשיו הוא מופיע בתמונות הפתיחה של הסידרה בכל פרק. שמחה בעיניים.

לפני שני פוסטים התוודיתי שלפעמים אני מאמינה בהורוסקופ. שרייק התנדב לעשות לי מפה אסטרולוגית, ושכה יהיה לי טוב, צדק בהמון דברים. אז עכשיו יש לי תירוץ אסטרולוגי להרבה דברים.