"אף אחד לא מושלם, ואף מערכת יחסים לא מושלמת. אנחנו נעבוד על זה ויהיה בסדר".
(אני, קיץ 2002, קצת אחרי שעברתי לשבדיה)
"כשעוברים לגור ביחד תמיד יש חיכוכים. תני לזמן לעשות את שלו".
(חברות, אליי, אימיילים, קיץ 2002)
"אני יודע שאני חלש בלהודות שאני טועה. אני מקווה להשתפר".
(הבנזוג, קיץ 2002)
"מה זאת אומרת אחותך עיצבה לנו מחדש את הדירה? מה זאת אומרת אתה מבין אותה כי היא רגילה להיות זו שמעצבת לך את הבית? מה זאת אומרת היא אמרה שלא היית צריך לספר לי?"
(אני, בשיחת טלפון בחופשה בישראל לבנזוג שבשבדיה, חורף 2003)
"אני יודעת שתמיד יש חיכוכים אחרי שעוברים לגור ביחד. אבל נראה לכן הגיוני שהמצב ככה גם שנה אחרי שעברנו לגור ביחד?"
(אני, מיילים לחברות, קיץ 2003)
"אני מבין שלנסוע לשבועיים לאנגליה ולהשאיר אותך פה לבד בעיר שאת לא מכירה בה אף אחד, בדיוק שבוע לפני ליל הסדר, זה לא יפה מצידי. אבל אני לא אוהב את זה שבזוגיות צריך לדווח לאן נוסעים ומתי. אני אוהב להיות חופשי עם נסיעות העבודה שלי"
(הבנזוג, אביב 2004)
"המעבר לשטוקהולם עשה לנו טוב. אני אוהבת את הדירה ואת העיר, ואנחנו מבלים הרבה"
(אני מגלה אופטימיות, סתיו 2004)
"התוכניות לקיץ כוללות כמה נסיעות, ביניהן לפיורדים בנורבגיה ושבוע אצל ההורים שלו באי. יהיה כיף".
(אני בדיווח לחברות במיילים, חורף 2005).
"הנסיעה לאי של ההורים שלו הרסה את הכל. היתה מריבה ענקית עם אחותו, שיצאה ממש כלבה בעיני. אבל הוא מאשים אותי"
(אני, מיילים שבורי לב, קיץ 2005)
"חשבתי שאחרי שאני אתחיל לעבוד נחלוק חצי חצי את עבודות הבית. בינתיים זה לא ממש עובד".
(אני, חורף 2006)
"מוזר לי עם הבלוג. הוא מצייר תמונה כל כך ורודה של החיים שלי. המצב הרי לא מושלם בכלל".
(אני, חורף 2006)
"אני מודה שעכשיו חלק מהבעיות הן בהחלט באשמתי. נמאס לי ואני כבר לא משקיעה בפתרונות או בכלל במערכת היחסים הזו. אין לי כוח יותר"
(אני, אביב 2006)
"עדיף לשים לזה סוף".
(סוף קיץ 2006)
מעתה והלאה ייקרא פה הבנזוג "השבדי".
אני חוזרת לארץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
