עדי בעולם

מי היה מאמין שאשכח 1#

לא שותים מים מהברז. לא טעים.

מצאי נקודות אור 1#

ישבתי בחצר של אבא ואמא בחצות, עם ההורים, אחי הקטן וחגית-כבר-לא-בקליפורניה (שהגיעה לשדה כדי לאסוף אותי!). לא היה קר בכלל. אכלנו גויאבות.

מי היה מאמין שאשכח 2#

אם רוצים להתרחץ באמצע הלילה, צריך להדליק את הבוילר.

הלם תרבות 1#

הזמנתי מונית.

הנהג איחר בעשר דקות.

כשנכנסתי למונית, די כועסת, כולי מוכנה להתנצלות שבטח אשמע ממנו, הוא צעק עליי שהמיספור ברחוב של ההורים שלי מוזר. מרוב הלם נותרתי בלי תשובה.

מצאי נקודות אור 2#

נהגתי לסופר. אני עוד זוכרת איך לנהוג.

הלם תרבות 2#

נהגתי אל חגית, בדרך חתכה אותי מכונית, פשוט נסעה בין שתי מכונית בלי נתיב. מרוב הלם נסעתי את שאר הדרך על 80 קמ"ש בכביש המהיר. (לציבור הנהגים: כן, זו הייתי אני).

הלם תרבות 3#

אני לא מבינה את העברית העכשווית. ווט דה פאק זה "נפלה עליי עז"? (אין צורך להסביר, חגית ובעלה ביזבזו כמה דקות מחייהם והסבירו לי. לא שוכנעתי).

מצאי נקודות אור 3#

אכלתי קילו מלפפונים חמוצים תוצרת בית (סבתא).

~שיט, עכשיו אבא שלי יקרא פה ויבין מי גמר לו את המלפפונים~

הלם תרבות 4#

אמרתי כבר לכמה אנשים "טאק", שזה תודה בשבדית. יצאתי מהבית ואמרתי לאבא שלי "היי דו", שזה ביי בשבדית. והכי גרוע: עניתי לטלפון "הלו יה", ורק קשישים שבדים עונים ככה לטלפון.

הלם תרבות 5#

תמיד היה מלוכלך פה ככה? הכל נראה לי מוזנח ומפויח.

איחולים לעתיד

לצאת מההלם, להצליח לראות שוב למה חשבתי פעם שתל אביב יפה, להרגיש בבית.