עדי בעולם

אכלתי ארוחת צהריים אצל חגית. בעלה בישל (פרס הגבר המצטיין וכו) בעוד אנחנו ישבנו בגינה. "תריחי", היא הגישה לי גבעול נענע עם עלים שקטפה. כמו שאני מרחרחת את העלים נפל מהם משהו ירוק ישר על הרגל שלי. זחל. התגובות: אני צווחת בהיסטריה, חגית צוחקת, הילדים של חגית מתאספים כדי לצפות בשיעור טבע: הרווקה העירונית כשהיא נתקלת בזוחלים. ואם במקום ליפול על הרגל שלי הזחל המעפן הזה היה נשאף אל האף שלי? הה?

בשלב הקינוח הביאה חגית עוגה ובה נעוץ זיקוק. אחרי שירת "היום יום הולדת" התעקש הילד הקטן לתת לי מתנה. וכך זכיתי בפרס המגניב הזה של מן חומר פלסטי שנועצים בו קשית ומנפחים בלונים מגניבים כאלה. שנים לא שיחקתי בכזה. גם חגית התוודתה שהיא קנתה את זה "בשביל הילדים" ומאוד אוהבת לשחק איתם בזה.

ביום שישי יצאתי לסיבוב שכונתי. יצא שהתגלגלתי אל שוק הכרמל. שוב הוכחתי לעצמי מה שכבר מזמן ידעתי: אני חננה והשוק בעיקר מפחיד אותי. כמו תמיד יצא שהמקום היחיד שקניתי בו משהו היה החנות האסייאנית. עשיתי השוואה ומתברר ש"מזרח מערב" גם יותר מרווח, גם בעל מבחר גדול יותר וגם זול יותר מ"המכולת הסינית". הבחירה שלי ברורה.

בדרך חזרה גיליתי מקום בשם "המטבחון". כלומר, לפי התור הארוך של אנשים לבושים היטב עם הבעת "אנחנו תל אביבים מעודכנים" מרוחה על הפנים כנראה גיליתי את אמריקה, אבל לפחות בשבילי זה היה חדש. אכלתי קציצות פראסה לא רעות בכלל.

בעקבות ביקור נוסף באיקאה, רשימת הקניות שלי נראית עכשיו ככה:

מיטה

ארון

כורסה

שולחן אוכל

שולחן לסלון

כיסאות למטבח

מדפים

שלל אביזרים אחרים

הקניות נערכו עם אבא שלי, הגבר הראשון שראיתי שלא מתחרפן אחרי יותר משעה באיקאה (אורן, שלא תעיז למחות, אתה חופשי התבכיינת, ועוד הקניות היו בשבילך!).

הייתי בארוחת בוקר של בנות, אצל אחת מחברותיי לעבודה. היא בשלנית מעולה (פרט לעבודה שלנו היא גם מבשלת לזוגות שמזמינים ממנה ארוחות יוקרתיות). ארוחת בוקר כזו לא אכלתי שנים: פאי גבינות עיזים ורוזמרין, פאי גרוייר ובצל, טארט טאטן בצל סגול, גבינות, מוס מקרל, סלט, לחמים, מיזלי תוצרת בית, בריוש, ריבות שוות ועוגות. תוסיפו לזה את שיחת הבנות השווה סביב השולחן, והופה, הנה בדיוק אחד הדברים שהיו חסרים לי בשבדיה.

לפני שנפרדנו נתנה לי דיאנה המקסיקנית מתנה קטנה ארוזה ואמרה: תפתחי ביום ההולדת. פתחתי, וצמיד כסף מקסים השתלשל מהאריזה. איזה כיף.

"גם הבת שלי, בגילך, התגרשה. אבל לה יש שני ילדים. עדיף לך ככה, בלי ילדים. למרות שבמקרה שלי, היא הבת היחידה שלי, לפחות ככה יש לי נכדים. אבל זה בסדר, אני לא דואגת לאמא שלך. הרי יש לה עוד שני בנים".

(העוזרת של ההורים שלי, באה לחזק ויוצאת מחוזקת).