עדי בעולם

וביום ראשון, היום האחרון של 2006, יצאנו אל הדאון טאון של לוס אנג'לס. היה לנו מזל, ואייל, חבר ילדות של קרן, הצטרף אלינו לסיור. עד שהפך לאיש עסוק שגר בהוליווד נהג אייל להסתובב בעיר וללמוד את ההיסטוריה שלה, מה שהפך אותו למדריך מושלם.

אז קודם כל נלקחתי לסיור קטן בדאון טאון, שם התפעלתי לגלות שגם ללוס אנג'לס יש קו רקיע עם גורדי שחקים. היה קצת מפתיע, בהתחשב בעניין הזה עם רעידות האדמה, אבל אז באמת נזכרתי שבפתיח של פרקליטי אל איי תמיד היו בניינים גבוהים.

אחרי הדאון טאון קפצנו לרחוב הכי עתיק בלוס אנג'לס, אולווירה. לוס אנג'לס, כידוע, הייתה פעם במקסיקו, והרחוב הכי עתיק בעיר הוא מטבע הדברים מהתקופה המקסיקנית שלה. וכך יוצא שהרחוב נראה כמו רחוב במקסיקו. כלומר, רחוב ממוסחר במקסיקו.

כמובן ששם אכלנו צהריים, וכמובן שאוכל מקסיקני. אחרי הבוריטו והקווסדיות בקושי יכולנו לזוז (חוץ מעוז וקרן הערמומיים שחלקו בוריטו וכיוון שכך עוד התהלכו באלגנטיות יחסית להליכה המעפנה שלי), וזזנו משם.

לווניס ביץ'. כולכם מכירים את וניס ביץ'. זו הטיילת הזו שקלי וברנדון נסעו עליה ברולר בליידס וכמעט כל סרט מלוס אנג'לס מביא סצינת חוף משם. אבל כמה יודעים למה קוראים לווניס (קרי, כחח כחח, ונציה) ביץ' ככה? זה בגלל שממש ליד החוף יש כמה רחובות שהם בעצם נהרות, והבתים יושבים לצד המים, בדיוק כמו שהאמריקאים מדמיינים את ונציה.

האמת שמקסים שם, וקצת מקנאים באנשים שגרים שם, עד שחושבים על איך לעזאזל עוברים דירה לשם או משם, או סתם מביאים ספה מאיקאה.

אחרי וניס ביץ' חזרנו הבייתה, להתכונן למסיבה. כלומר, זה היה התיכנון הרשמי, אבל איכשהו יצא שקרן ואני נסענו לקניון (באשמתי, התעקשתי להחזיר איזו גופייה שקניתי, ומזל שעשיתי את זה, כי לפני יומיים מצאתי את אותה הגופייה בשליש מחיר בסייל של בננה ריפאבליק. וויהי!). ואז חזרנו כדי להתלבש למסיבת הסילווסטר.

המסיבה נערכה אצל ג'סיקה וכריסטופר, להלן ג'ס וכריס. ג'ס היא החברה הכי טובה של קרן, כריס הוא החבר שלה, והדירה היא העתק מושלם של דירה ממלרוז פלייס, כולל הבריכה כמובן, אבל מינוס ג'ייק השכן החתיך (במקומו יש איזה כמה חננים אסייאנים. ממש לא משתלם). כיאה למסיבה אמריקאית מושלמת, מייד הונחו על ראשינו בכניסה כתרים וכובעים של "הפי ניו ייר!" ומרטיניס. שאר החבורה התקבצה לאט לאט, וכולם החמיאו למארחים על התקרובת והקישוטים. האמת, הכיבוד היה ממש ממש שווה, והקישוטים היו מושקעים כמו שרק אמריקאים יכולים.

לקראת חצות גיליתי פרט משעשע: לא רק בחוף המזרחי נשארים דבוקים למסך לראות את הכדור המטופש הזה נופל, בחוף המערבי עוד משדרים את כל האירוע בשידור חוזר, למרות שכולם יודעים שהכדור כבר נפל. אז הנה, כולנו מביטים בהשתאות בספירה לאחור:

צריך לציין שקצת לפני חצות הצטיידו כולם בכוסות שמפניה ותותים מצופים בשוקולד לבן, כדי לפתוח את השנה החדשה במשהו מתוק. למרבה הצער, מתברר שהתותים המצופים שכבו המון זמן במקפיא של טריידר'ס ג'ו, וככה יצא שפתחנו את השנה עם תותים עבשים, שכולם ירקו בפרצופים מזעזעים אל המפית הראשונה שהם מצאו. בתקווה שזה לא סימן לשנה שרק התחילה. אמאל'ה.

לפחות השמחה בחצות הייתה אמיתית. שנה חדשה טובה לכולם.