עדי בעולם

הרבה פעמים נכנסים לבלוג הזה אחרי שחיפשו שמות ספרים בגוגל. היום נכנס מישהו שחיפש "ארבע בתים וגעגוע"  

הידעתם שהפירוש המקורי של "סבבה", בערבית, הוא בעצם "להתאהב"? זה מוצא חן בעיני, כי אם אני זוכרת נכון להתאהב זה באמת סבבה.

ולעומת זאת, הידעתם ש"באסה", במקור בערבית, זה גירסה של להזדיין? מסתבר שהביטוי התמים "איזה באסה", השגור בפי פולניה מדוכאת שכמוני אחת לשתי דקות, זה ביטוי ממש מכוער בערבית.

אחרי חודש שדיוידי היוגה שקניתי שכב בעטיפתו המקורית בלי שעשיתי איתו כלום, אתמול ממש קרעתי את הניילון ושמתי אותו בנגן הדיוידי. ואז התיישבתי מול הטלוויזיה ואכלתי צהריים, תוך צפייה בנשים האחרות מתעמלות. אוטוטו אני גם מתחילה, אני בטוחה.

השבדי מבקר בארץ, ולאות היחסים הטובים ששמרנו בינינו, הוא הביא לי מתנות כריסמס. זה היה באמת מקסים מצידו. הוא הביא לי קופסת שוקולד מחנות השוקולד האהובה עליי בשטוקהולם. זו קופסת הכריסמס שלהם, וזה אומר שיש שם שוקולדים ממולאים בקרם זעפרן, בבצק ג'ינג'ר, ובתבליני גלוג. במילים אחרות, הוא הביא לי את טעמי הכריסמס לכאן. יכולתי ממש להרגיש את אווירת הכריסמס. היה באמת מקסים.

פרט לזה הוא הביא לי את קופסת איחסון הגבינה של בודום. אני צריכה לציין שהקופסה הזו היא להיט, ראיתי אותה באחד ממיליון סיוריי בכלבו האלמותי NK, וביקשתי אותה לכריסמס הקודם. ואכן קיבלתי אותה. וכשעברתי לארץ, הצלחתי לשכוח אותה בשבדיה (כי היא הייתה במקרר, כמובן). רציתי לבעוט בעצמי בכל פעם שהנחתי את הגבינה הצהובה שלי במקרר פה, בחפיסת הניילון שלא ממש נסגרת טוב. אז אמרתי לשבדי, והופה, קיבלתי את הקופסה לכריסמס, שוב. אין כמו לקבל מתנה שממש רצית, פעמיים.

ליום הולדתי קנו לי קרן ועוז את הקופסה הזו של פילוסופי. אם עוד לא שמעתם על זה, זה קוסמטיקה עם קונספט. ואכן, ערכת הטיפוח בקופסה מוכיחה את עצמה. כשהייתי בארה"ב מייד בדקתי את שאר מוצריהם, ויש המון. התקמצנתי לקנות ברונזר בשלושים דולר, או שמפו ב-16 דולר, למרות שעד עכשיו אני זוכרת את הריחות המקסימים שהוא מגיע בהם.

והתאהבתי גם בקרם הידיים של ל'וקסיטן. איזה קרם ידיים שווה, חמאתי קצת, נספג ישר, וריח מצוין. שלושים דולר לטיובה בינונית. נזכרתי ישר בקרם הידיים ששוכב לי בתיק, תשעה שקלים במבצע בסופר פארם, ולא העזתי להוציא כזה סכום על קרם ידיים. במקום זה נכנסתי לספורה בכל פעם שהיה וניסיתי מהשפורפרת לניסיון שעומדת שם. עכשיו אני כמובן מתחרטת נורא שלא קניתי את השפורפרת הקטנה, שהם מציעים "לנסיעות", בתשעה דולר. הייתי יכולה לשמור אותה לרגעים קשים בהם הייתי זקוקה לעידוד דחוף.

במהלך שיטוטיי בממיר נתקלתי בליאור אשכנזי. שברון הלב לגלות שהוא ירד לזנות ומשחק ב"השיר שלנו". התלבטתי בין "אויש, הזוועה", לבין "אויש, הוא שווה".

המון המון סרטים (ליטל מיס סאנשיין, הבונד החדש, סוריאנה, לקום אתמול בבוקר הם רק מה שאני זוכרת עכשיו), ספרים (הבושם, המוות והפינגווין, טרילוגיית ניו יורק) וסדרות טלוויזיה. צפוי פוסט תרבותי.