עדי בעולם

אני נכנסת לבית של ההורים, אמא יושבת עם פרצוף תשעה באב ויד בתוך קערת מי קרח.

אני: מה קרה?

אמא: הוצאתי את העוף מהתנור, התבנית החד פעמית התקפלה והרוטב הלוהט נשפך עליי. יש לי כווית ענק ביד עם שלפוחית שמתחרה בכינרת.

אני ניגשת לקחת פולקע מהתבנית.

אני: מה זה? נו באמת, לא נשאר רוטב בכלל.

אם יש דבר שמעצבן אותי זה טעויות בעברית או שפה זולה כמו של המוכרות ברנואר ("המכנס מאאמם עלייך מאמי!!"). אבל פרחות בנות 20 זה דבר אחד, ושלטים עם טעויות זה כבר משהו אחר, מתכון בטוח להתקף עצבים ממשמש ובא. הנה מה שמצאתי בקפה בנתב"ג, זה שיש בו גם בר מיצים ונמצא בקומת הטיסות היוצאות, ממש ליד השער שבו רק אנשים עם כרטיס עלייה למטוס יכולים לעבור.

דווקא תיכננתי לנשנש שם משהו, אבל חטפתי חום מזה. אני לא מבינה, אתם כבר פותחים בית קפה, משקיעים בתפריט ובכלל, למה שלא תשקיעו עוד קצת במישהו עם טיפה השכלה שיעשה לכם הגהה?