עדי בעולם

כשעברתי חזרה לישראל ידעתי שיהיו לי קשיי הסתגלות. אתם יודעים איך זה, תור ישראלי הוא לא ממש תור שבדי, הנימוס הישראלי לוקה קצת בחסר, בטח אחרי שמתרגלים לצנונים השבדים הקורקטים, וגם הליכלוך הזה ברחובות קצת בולט לעין אחרי שמתרגלים לאנשים שלא זורקים את עטיפת הבמבה דווקא חצי מטר ליד הפח.

אבל קיוויתי שהחיים בתל אביב יפצו על זה. בניתי על דירה נעימה באיזור כיפי, הרבה חברים ומפגשים, הליכות לים כשאפור. שישי אחה"צ כשהעיר נהיית שקטה והכל רגוע.

ובכן, חברים ומפגשים היו שם, וגם קצת ים. דירה נעימה, שקט - זה לא.

הדירה שמצאתי נראתה מצוין - חדשה, במיקום מרכזי, פרקט, ממוזגת, כוללת חניה. מה עוד צריך?

ובכן, צריך שכנים מתורבתים. לא זוג שותפים ערסים שלכל אחת מהם חברה ערסית משלו. השכנים שגרים בדירה הצמודה לשלי מנהלים חיים רועשים, 24 שעות ביממה. קשה לעלות על משהו כזה לפני שעוברים דירה, ואחרי שעוברים זה כבר מאוחר מדיי. הבנתי כמה רע רק אחרי שהחוזה היה חתום, הצ'קים כבר היו אצל בעל הבית, הרהיטים כבר הגיעו מאיקאה וכבר העברתי הכל.

דוגמה לכמה השכנים בעייתיים:

שלוש בבוקר, בדירה הצמודה לשלי צרחות מטורפות. אני רוצה ללכת לישון, הולכת לבקש שקט. אחד השכנים הערסים פותח.

אני: היי, שמע, כבר שלוש בבוקר ואתם עושים המון רעש.

השכן הערס: לא שלוש, שתיים.

אני (מתבלבלת ונכנסת לוויכוח מיותר): לא, שלוש (מצביעה על השעון שתלוי לידו שבהחלט מראה שלוש)

השכן הערס (לא מעפעף): אמרתי לך ששתיים

אני (קולטת את הטיפשות בוויכוח): אוקיי, שתיים. גם בשביל שתיים בלילה אתם עושים המון רעש

השכן הערס (מושך בכתפיו): אולי נצא בעוד חצי שעה, אם כן אז יהיה שקט אז

אני: ?

וזו היא רק טיפה בים. לא ברור לי מתי הם ישנים. אם הם צורחים בשלוש בבוקר ושמים מכונת כביסה ומייבש בארבע בבוקר (צמוד לחדר השינה שלי, כמובן) - איך זה שהם ערים בעשר בבוקר בשביל לשים מוזיקה מזרחית בווליום מטורף??

התוצאה של העניין הזה היא שאני מכירה כמה שירים מזרחים שלא תיכננתי להכיר בעל פה. וגם שבמשך הרבה זמן הרהרתי בצער שכנראה עשיתי טעות כשחזרתי לארץ, כי לעזאזל, איזו מן תרבות זו כאן? ארבע שנים גרתי בשבדיה בשלושה בניינים שונים, ומעולם, מעולם, לא שמעתי את השכנים מרעישים. בשבדיה גם מורידים נעליים בכניסה לדירה, אף אחד לא מתקתק לך עם עקבים במוח.

אבל כאן... כאן תופסים לי את החניה באופן קבוע, כאן צורחים בשתיים בלילה, כאן שמים מוזיקה בווליום שהוא פשוט הטרדה (למה אי אפשר לשמוע מוזיקה בווליום שיישאר רק אצלכם בדירה?), כאן מתווכחים איתי על השעה, ומה זה באמת משנה אם שתיים או שלוש בלילה?

אז כמה שבועות טובים שקעתי במרה שחורה על המדינה חסרת התרבות שחזרתי אליה. אחרי זה פגשתי את חגית-שחזרה-מקליפורניה והיא ניערה אותי טוב טוב ואמרה: אם זה עושה לך רע, למה שלא תצאי כבר מהדירה הזו?

צודקת. אחרי דין ודברים עם בעל הבית הוסכם: בעוד חודש אני יוצאת מכאן.

אין לתאר איזו הקלה זו לדעת שתוך חודש אני כבר לא אגור במקום הרועש הזה. הקלה, למרות המצב הקטסטרופלי בשוק הדירות בתל אביב כרגע. ברור לי שהולך להיות קשה למצוא דירה, ולא רק זה, ברור לי שגם אחרי שאמצא אותה יש סיכוי ליפול שוב עם שכנים מזעזעים. אבל אני לוקחת את הסיכון.

עיון בהומלס ושאר האתרים עשה לי רע. מוצעות בעיקר חורבות תמורת הון, ואם כבר יש דירות שנראות מבטיח הן מוצעות במסגרת טרנד חדש שתופס פה שחשבתי שעד עכשיו היה שמור למדינות אחרות: יש לכם דירה טובה ואתם רוצים לעבור לגדולה יותר/גבוהה יותר/מרכזית פחות? אין סיכוי שתוותרו על הדירה הטובה רק בשביל להתחיל לחפש אחת אחרת. אתם תפרסמו את הדירה שלכם, תהללו אותה, ואז תגידו שהיא להחלפה בלבד: כלומר רק מי שיביא לכם דירה אחרת, טובה לא פחות, יקבל את זו שלכם. והטרנד הזה תופס פה שזה מפחיד. די מייאש.

אבל אני מתעקשת. וכיוון שכך, אני פונה לעזרה גם כאן:

דרושה דירה, כשני חדרים, במרכז-צפון תל אביב, לא קומת קרקע, חובה מזגן. דווקא ממש לא חובה פרקט, חניה ושאר פינוקי בניין חדש, אני מפנטזת על דירות מהסטייל הישן, עם תקרה גבוהה וחדרים גדולים. והכי חשוב: שקטה.

בתמורה תקבלו דיירת שקטה ומנומסת, חננה אמיתית שתעדיף למות מאשר שצ'קיה יחזרו. תודה.

ומי שלא רוצה להגיב כאן מוזמן לכתוב ל [email protected]

אני הולכת ליבב מול הומלס.